כדי לחבר בין התנ"ך לבין הברית החדשה, הוחלט על-ידי אבות הכנסייה, להתחיל את החיבור עם בשורתו של מתי. וכך ספר הברית החדשה מתחיל בספר היוחסין של ישוע, המחבר אותו לאבות ולמלכי בית דוד:
"ספר תולדות ישוע המשיח בן-דוד בן-אברהם; אברהם הוליד את-יצחק ויצחק הוליד את-יעקב ויעקב הוליד את-יהודה ואת-אחיו. ויהודה הוליד את-פרץ ואת-זרח מתמר ופרץ הוליד את-חצרון וחצרון הוליד את-רם. ורם הוליד את-עמינדב ועמינדב הוליד את-נחשון ונחשון הוליד את-שלמון. ושלמון הוליד את-בעז מרחב ובעז הוליד את-עובד מרות ועובד הוליד את-ישי. וישי הוליד את-דוד המלך ודוד המלך הוליד את-שלמה מאשת אוריה. ושלמה הוליד את-רחבעם ורחבעם הוליד את-אביה ואביה הוליד את-אסא. ואסא הוליד את-יהושפט ויהושפט הוליד את-יורם ויורם הוליד את-עזיהו. ועזיהו הוליד את-יותם ויותם הוליד את-אחז ואחז הוליד את-יחזקיהו. ויחזקיהו הוליד את-מנשה ומנשה הוליד את-אמון ואמון הוליד את-יאשיהו. ויאשיהו הוליד את-יכניהו ואת-אחיו לעת גלות בבל. ואחרי גלותם בבלה הוליד יכניהו את שאלתיאל ושאלתיאל הוליד את-זרבבל. וזרבבל הוליד את-אביהוד ואביהוד הוליד את-אליקים ואליקים הוליד את-עזור. ועזור הוליד את-צדוק וצדוק הוליד את-יכין ויכין הוליד את-אליהוד. ואליהוד הוליד את-אלעזר ואלעזר הוליד את-מתן ומתן הוליד את-יעקב ויעקב הוליד את-יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישוע הנקרא משיח." (מתי, 1,1-16)
המחבר של הבשורה לפי מתי כנראה ידע כי לפי התנ"ך המשיח חייב להיות מזרעו של דוד המלך (כפי שמובא בישעיהו יא, ירמיהו לג, ועוד), לכן הוא מתחיל את בשורתו בהכרזה שישוע הוא "בן דוד" ונותן את יחוסו מאב לבן. אולם, בשלב מאוחר יותר, הוא סותר את עצמו בקביעה כי לישוע אין אב ביולוגי וכי אמו התעברה מרוח הקודש.
שושלת היוחסין המובאת במתי עוברת מאב לבן עד ישוע דרך יוסף "אביו". אולם, אם יוסף אינו אביו הביולוגי של ישוע, כפי שטוען מתי, לא מובן מהו הקשר המשפחתי בין דוד המלך לבין ישוע? כבר ברור שישוע לא יכול להיות המשיח המובטח מזרע דוד על פי שושלת יוחסין זו! יתירה מזו, הטענה כי רוח הקודש בעצם עיבר את מרים סותרת לחלוטין את כל דברי הנביאים על פיהם המשיח חייב להיות מזרעו של דוד! אם דבריהם של הנביאים (שהמשיח בא מזרעו של דוד) נכונים, אין מקום לטענה שישוע נולד מרוח הקודש!
לסתירה זו, אין למשיחיים תשובה הגיונית ומבוססת.
חלקם משתמשים לשם כך בתשובה מקורית: לדבריהם, יוסף היה האב המאמץ של ישוע, בזה מביאים כביכול הוכחה שישוע נחשב לו לבן אמיתי. תשובה זו מגוחכת בגלל שהיא סותרת את חוקי התנ"ך בו לא נמצא כל מקור לאפשרות העברת הייחוס על ידי אימוץ. להיפך, כהן (השייך לשבט לוי) יכול להיות רק מי שאביו כהן. דהיינו; אם כהן אימץ ילד השייך לשבט אחר, ילד זה אינו יכול בשום אופן להיות כהן (ולעבוד בבית המקדש וכו') אלא הוא ממשיך את השתייכותו המקורית לשבט של אביו האמיתי.
בנוסף, אין כל מקור לדבר האימוץ מהברית החדשה, ויוסף נעלם די מהר מחייו של ישוע. איתן בר, בספרו Refuting Rabbinic Objections to Christianity, (בתרגום מילולי: "הפרכת התנגדויות רבניות לנצרות". שימו לב שאין כאן "יהדות משיחית" אלא נצרות – למי שעדיין לא הבין מה מהותה של היהדות המשיחית) בפרק 15, לאחר שנכשלו המשיחיים להוכיח את יחוסו של ישוע דרך אימוץ על ידי יוסף, מנסה למצוא תוקף לדבר בדברי חז"ל. "ביהדות, אב מאמץ תמיד היה נחשב לאב בכל דבר ועניין", והוא מביא כהוכחה, מדרש המסביר כי כל המלמד תורה לבנו של חברו, "מעלה עליו הכתוב שהוא הוליד אותו". לא רק שהמדרש אינו מדבר כלל על עניין של אימוץ, אלא שאיתן שכח מילה קטנה המשנה את כל המשמעות. וכך אומר המדרש: "כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". "כאילו" זה אומר "לא ממש"... והמדרש רוצה להדגיש את הכבוד הראוי לרב הנותן חיים רוחניים לתלמיד. אין בדברי חז"ל כל סיפור על ילד שמיוחס לרבו, או על ילד שירש את מלמדו לאחר מותו... כך שזה נשאר בגדר של "כאילו" ילדו, אבל לא ממש... אין בדברי חז"ל שום טקסט הנותן תוקף ליחוסו של ילד מאומץ דרך האב המאמץ.
גם לוקס (3,23-38) מביא את ייחוסו של ישוע:
"וישוע היה כבן שלשים שנה בהחלו את עבדתו ויחשבהו לבן יוסף בן עלי; בן מתת בן לוי בן מלכי בן יני בן יוסף; בן מתתיהו בן אמוץ בן נחום בן חסלי בן נגי; בן מחת בן מתתיהו בן שמעי בן יוסף בן יודה; בן יוחנן בן רישא בן זרבבל בן שאלתיאל בן נרי; בן מלכי בן אדי בן קוסם בן אלמודם בן ער; בן ישוע בן אליעזר בן יורים בן מתת בן לוי; בן שמעון בן יהודה בן יוסף בן יונם בן אליקים; בן מליא בן מינא בן מתתה בן נתן בן דוד; בן ישי בן עובד בן בועז בן שלמון בן נחשון; בן עמינדב בן אדמין בן ארני בן חצרון בן פרץ בן יהודה; בן יעקב בן יצחק בן אברהם בן תרח בן נחור; בן שרוג בן רעו בן פלג בן עבר בן שלח; בן קינן בן ארפכשד בן שם בן נח בן למך בן מתושלח בן חנוך בן ירד בן מהללאל בן קינן; בן אנוש בן שת בן אדם בן אלוקים."
אם נעיין בשני שושלות היוחסין כפי שהן מופיעות במתי ובלוקס, נגלה שהן סותרות אחת את השנייה לחלוטין. במתי, יוסף הינו בנו של יעקב, ובלוקס, אביו הוא עלי. על מנת להתמודד עם בעיה קשה זו מנסים המשיחיים לטעון שמתי מדבר על תולדות יוסף, ולוקס על תולדות מרים – אמו של ישוע.
כהוכחה, הם מביאים את דברי לוקס המדגיש כי ישוע "נחשב לבן יוסף בן עלי" (3,23). הבעיה היא שאין שום בסיס ראייתי מדברי לוקס שהוא מדבר על מרים. להיפך, לוקס כותב בפירוש שהוא מביא את שושלת יחוסו של יוסף ("יוסף בן עלי"). שמה של מרים אינו מוזכר כלל בפרק ג' בלוקס.
ואולי ניתן לומר כי "היה נחשב" בא פשוט להגיד לנו שיוסף אינו אביו הביולוגי וכי הוא נולד מבתולה?
אגב, באתר של יהודים למען ישוע, וכך גם בסרטון יוטיוב של איתן בר ומוטי ווקנין, מביאים "הוכחה" מהתלמוד הירושלמי (חגיגה יא, א) כאילו שחז"ל מייחסים את עלי לאביה של מרים. כנראה שלא פתחו את הספר, כי שם מדובר על אדם שחלם על אישה בשם מרים בת עלי בצלים, ללא כל קשר לישוע, ובוודאי שאם מדובר באישה אמיתית (כי מדובר בחלום) חייב להיות מרים אחרת כי הסיפור מתרחש בזמנו של שמעון בן שטח שהלך לעולמו לפחות 40 שנה לפני הולדתו של ישוע (אם כי מרים הייתה בתולה זקנה והתואר 'עלמה' כבר אינו מתאים לה)...
ישנם משיחיים הטוענים גם להיפך, כלומר שמתי מביא את תולדות מרים ולוקס של יוסף, וההוכחה לכך מדברי מתי שדווקא מזכיר במפורש את שמה של מרים: "ויעקב הוליד את יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישוע..." (1,16). – "ממנה" דווקא ולא "מהם". כך שבעצם יש רמז גם במתי וגם בלוקס, שיוסף אינו אביו הביולוגי, ואם כך, לא מובן למה טורחים מחברי הברית החדשה להביא את תולדות יוסף בכלל. גם מעניין שהמשיחיים אימצו את פרשנות הרבנית על ידי רמז...
בנוסף, ניסיונם של המשיחיים לייחס את מרים לדוד המלך אינו מועיל כלל, כי אין כל מקור בתנ"ך על ידו ניווכח שייחוס נמשך אחרי האם. בתנ"ך כולו הייחוס נמשך לאחר האב: ספר במדבר (א, יח): "ויתילדו על משפחתם לבית אבותם". אלוקים מבטיח לדוד המלך ששושלת מלכותו ממנה ייצא המשיח תעבור מאב לבן: "לא יכרת לך איש מלפני ישב על כסא בית-ישראל." (מלכים א,ח,כה) וכך גם נאמר בירמיהו הנביא:
1. (ירמיהו לג, יז)
2. "מהיות לו בן מלך על כסאו." (ירמיהו לג, כא)
ועוד ישנם משיחיים שניסו לתרץ בכך שליוסף היה אב ביולוגי שנתן תולדות לאחיו הנפטר לפי תורת היבום (דברים כה, ה-ו), כך שאחד מספרי היוחסין מתייחס לאביו הנפטר והשני לאביו שהוליד אותו...
מעניין כמה פירושים ותירוצים ניתן לקבל מאנשים שטוענים כי אינם צריכים פרשנים!
וכשכל ההסברים לא ממש עוזרים, מנסים להסביר כי לפי הטקסט היווני המקורי (שלפי משיחיים רבים הוא בעצמו תרגום מהעברית), "כל שם בטקסט השושלת היוחסין אותם מציג לוקס מופיע עם 'ה' הידיעה, פרט לשם אחד, שמו של יוסף. מכך מבין הקורא כי אין זו שושלת היוחסין של יוסף אלא של מרים." אבל כאן, הקורא יוכל לוודא שמוטי ווקנין, המצוטט, אינו יודע יוונית עתיקה, כי יש דרכים שונים ורבים להביא שלשלת יוחסין ביוונית והנוסח שכתוב לגבי ישוע בלוקס 3,23:
Ὢν υἱός ὡς ἐνομίζετο Ἰωσὴφ
[בתרגום מילולי: היה בנו כפי שנחשב (של) יוסף], הוא נוסח מקובל ביוונית עתיקה וניתן למצאו אותו לדוגמה, באותם מילים, בתרגום השבעים לגבי "הימן המשורר בן יואל" (דברי הימים א'; ו, יח):
Αἱμὰν ὁ ψαλτῳδὸς υἱὸς Ἰωὴλ
ואין כאן ספק לגבי מי הוא אביו ואין כל רמז שאביו אינו אביו...
מובן שלפי הנוסח הזה לא היה צריך לכתוב את המילה τοῦ לפני שמו של יוסף.
עדיין לא מובן, כיצד יכולים לטעון כי דווקא ספר היוחסין המובא בלוקס מהווה השלשלת של מרים כי הרי לוקס מדגיש כמה וכמה פעמים שיוסף הוא זה שהוא מבית דוד:
"ויהיה בחודש השישי וישלח אלוקים את גבריאל המלאך גלילה אל עיר אחת ושמה נצרת. אל בתולה מאורשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים." (1,26-27)
"ויעל גם יוסף מן הגליל מעיר נצרת אל יהודה לעיר דוד הנקראת בית לחם כי היה מבית דוד וממשפחתו, להתפקד עם מרים המאורשה לו והיא הרה." (2,4-5)
לוקס אינו מביא כי מרים מיוחסת לדוד אלא מדגיש באופן ברור כי דווקא יוסף, הוא זה ששייך לבית דוד.
דרך אגב, יש כאן טעות נוספת של הברית החדשה כאשר לוקס מכנה את בית-לחם "עיר דוד". עיר דוד היא ירושלים, עיר המקדש ובירת הממלכה כפי שמעידים 23 פסוקים בספרי הנביאים.
גם אם נסכים לנקודת ההנחה ששושלת יוחסין יכולה לעבור אף דרך האם, לא יועיל הדבר להוכיח את משיחיותו של ישוע לפי ספר היוחסין המובא בלוקס, ומפני שעל פי התנ"ך המשיח חייב להיות מצאצאיו של דוד רק דרך בנו שלמה המלך ולא דרך בן אחר. וכך ה' אמר לדוד המלך: "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו. הוא יבנה בית לשמי והוא יהיה לי לבן ואני לו לאב והכינותי כסא מלכותו על ישראל עד עולם" (דברי הימים א כב, ט-י). כך נאמר במקומות נוספים בתנ"ך (שמואל ב ז, יב-טז; דברי הימים א פרק יז, יא-יד; כח, ד-ז; כט, א; דברי הימים ב פרק ז, יז-יח). לעומת זאת, בלוקס פרק 3 שושלת היוחסין אינה עוברת דרך שלמה, אלא דרך נתן בן דוד. כלומר שהשושלת כמו שהיא מופיעה שם אינה יכולה להיות השושלת של המשיח!
בנוסף, בעיון נכון בספר הברית החדשה ניווכח כי בשושלת המובאת בספר מתי, מופיעים 27 שמות, כלומר 27 דורות אחרי דוד ועד ישוע. אולם, בפרק ג' בספר לוקס – נראה שמדוד עד ישוע מופיעים 42 שמות, היינו 42 דורות! פער של 15 דורות, משמעות של כמה מאות שנים! התוצאה היא שלא נוכל לומר בשום דרך ששושלת אחת היא של יוסף והשניה של מרים כי זו טענה מופרכת לחלוטין: יוסף ומרים לא יוכלו להתחתן עם פער של מאות שנים המפרידים ביניהם!
המשיחים מנסים לתרץ זאת על פי מה שנראה כי לעיתים, בתנ"ך ספרי היוחסין מקוצרים. אולם, לאחר שהביא את כל הייחוס של ישוע, כתוב במתי: "והנה כל הדורות מאברהם עד-דוד ארבעה עשר דורות, ומדוד עד גלות בבל ארבעה עשר דורות, ומגלות בבל עד המשיח ארבעה עשר דורות." (מתי 1,17). כלומר שמתי מציין את מספר הדורות. גם כשמקצרים, פשוט ומובן שאם מביאים רק נכד וסבו, למרות שמביאים רק שני אנשים מדובר בשלושה דורות.
ובזאת נגלה לעיננו מספר בעיות נוספות:
בקבוצה השנייה אמורה להיות – על פי התנ"ך – 18 דורות. אך מתי השמיט 4 דורות:
א. "ויורם הוליד את-עזיהו": ביניהם חסרים אחזיהו, יואש ואמציה. (דברי הימים א: פרק ג', יא-יב), כלומר שנטען כי יורם הוליד את בן נינו.
ב. "ויאשיהו הוליד את-יכניהו": בין יאשיהו ליכניהו חסר יהויקים (דברי הימים א: פרק ג' פסוק טו, ועוד) [אגב, גלות בבל לא התחילה בימי יאשיהו כפי שנטען ("ויאשיהו הוליד את-יכניהו ואת-אחיו לעת גלות בבל") אלא בימי יכניה עצמו - ובכך ישנה טעות נוספת. גם בנו לא הוליד את יכוניה לעת גלות בבל אלא לפני].
ג. בקבוצה השלישית ישנם רק 13 שמות ופה הוא המקום היחיד שניתן לטעון שמחבר ספרי היוחסין החליט לדלג.
בעיה נוספת היא שישוע מתייחס לדוד דרך יכוניהו (כוניהו), שהוא קולל ועליו נגזר כי לא יהיה מזרעו יושב על כס המלכות:
הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ, הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ, אִם-כְּלִי, אֵין חֵפֶץ בּוֹ; מַדּוּעַ הוּטְלוּ, הוּא וְזַרְעוֹ, וְהֻשְׁלְכוּ, עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-יָדָעוּ. אֶרֶץ אֶרֶץ, אָרֶץ--שִׁמְעִי, דְּבַר-ה'. כֹּה אָמַר ה', כִּתְבוּ אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי--גֶּבֶר, לֹא-יִצְלַח בְּיָמָיו: כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ, אִישׁ יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא דָוִד, וּמֹשֵׁל עוֹד, בִּיהוּדָה. (ירמיהו כ"ב, כח-ל)
הרי שלפי נבואה הזו של ירמיהו, לא יתכן שהמשיח יהיה מזרעו של יכוניהו.
משיחיים טוענים כי מעמדו המלכותי נשמר בגלות על ידי הגולים. וכי להיות "מלך" גולה מראה על ביטול קללת ירמיהו? האם יש מלך בלי עם ובלי מדינה? האם מלך בלי כח פוליטי נקרא באמת מלך? זה דומה למעמדו של בנו של השאח הפרסי, מוחמד רזא שאה פהלווי, שנשמר כיום על ידי העולם המערבי למרות שבפועל הוא גולה ואין לא כל כח ושלטון. הם בעצם רק שמרו על תואר אבל מעמד אין להם. עובדה שהגולים "כיבדו" את יכוניהו גם בתקופת כהונתו של צדקיהו שהיה מלך בפועל וישב על כסאו.
ואין הגיון בטענת המשיחיים יניסו להגיד שיכוניה עזב את דרכו הרע וכי ה' מחל לו והסיר את הקללה, כי הרי לפי הברית החדשה "אין כפרה בלי שפיכת דם" (אל-העברים 9,22), ולא הייתה כל יכולת ליכוניהו בגלות להקריב קרבן בבית המקדש לסליחת חטאיו...
בניו של זרובבל מפורשים בדברי הימים, ואין לו אף בן בשם אביהוד כמו שכותב מתי (1,13). גם צאצאיהם מופיעים בתנ"ך על עשרה דורות ואין שם שתואם את אלה המובאים בפרק זה של מתי. ונראה כי מספר הדורות המופיע במתי, גם אם הוא דילג על דור אחד, מועט מדי כדי להגיע לתקופתו של ישוע.
עבור איתן בר, בפרק ה-15 של ספרו, העובדה שזרובבל, נכדו של יכוניהו, הנהיג את החוזרים מבבל, לבנות את בית המקדש בירושלים, מוכיחה את ביטול הקללה. אולם, למרות שאלוקים בחר בו, ונמצאים דברי שבח רבים אודותיו בדברי הנביאים, זרובבל לא היה מלך ולא ישב על כסא דוד.
מעניין שאיתן מתחיל את הפרק בקביעה חסרת שחר, שבעבר לעולם לא פקפקו על יחוסו של ישוע. אם כן, מדוע אבות הכנסייה, במאות הראשונות להיווסדות הנצרות, מלאים בתהיות לגבי ריבוי הבעיות המופיעות בשני ספרי היוחסין וכן ריבוי ניסיונות המנסות להסביר את הסתירות?
גם הטענה שאיתן מביא באחד הסרטונים שרק "רבנים מודרניים" מפקפקים בייחוסו של ישוע, הוא כנראה לא יודע שגם חוקרים, וביניהם חוקרים משיחיים, כמו ד"ר מרקוס בורג, ג'ון דומיניק קרוסן, גזא ורמס, ריימונד בראון, רוברט גונדרי, ועוד רבים, טוענים כי ספרי היוחסין הומצאו על ידי מחברי הבשורות על מנת להוכיח את משיחיותו של ישוע - כך שזו לו "טענה של רבנים מודרניים בלבד".
איתן ממשיך ומסביר בספרו כי מגילות היוחסין היו שמורות בבית המקדש ובסוף הוא קובע שכיום אין לנו את אותן מגילות (מכיוון שבית המקדש חרב) ובכך מרמז כי אף אחד אינו יכול לטעון להיות צאצא של דוד. אולם טענה זו נמצאת לראשונה ב"ספר נפי הראשון" הפותח את ספר מורמון, (אחד מספרי יסוד של כת נוצרית), לפני כ200 שנה, וסותרת את התנ"ך, כי הרי בשיבתם לציון מגלות בבל, הכוהנים נדרשו להביא את מגילות היוחסין שהיו בידיהם, ומי שלא שמר ולא היה יכול להוכיח את יחוסו נפסל מהכהונה (נחמיה ז, סא-סד). בנוסף יהודים רבים מחזיקים במגילות יוחסין המוכיחות את שייכותם לבית דוד. לדוגמה ידוע כי הרבי מליאדי היה צאצא מהמהר"ל מפרג שהוא צאצא של רבי יוסף מרומי (מתקופת הראשונים) , שהוא עצמו צאצא של שמואל גאון (תקופת הגאונים), שהוא צאצא של חיזקיהו ריש גלותא (תקופת התנאים), וכו' עד דוד המלך...
כמו כן, איתן מצהיר כי התלמוד מתייחס לישוע כצאצא דוד, כשהמקור היחיד שהוא מביא הוא מסכת סנהדרין (מג א) שבה נאמר שישוע היה "קרוב למלכות" – ביטוי שמשמעותו "מקורב לשלטון" ולא קרוב משפחתית.
עוד טעויות שאפשר לראות אצל לוקס:
"שלח בן קינן בן ארפכשד" (3,35-36): מיהו קינן? לפי התנ"ך שלח הוא בנו של ארפכשד ולא נכדו! (בראשית י, כד ; בראשית יא, יב ; דברי הימים א' א,יח)
כדי ליישב את הסתירה הזו, המשיחיים מגייסים להגנתם את הנוסח היווני הנקרא תרגום השבעים. כאילו ניתן להוכיח מתרגום על המקור... הבעיה היא שבנוסח הזה יש סתירה פנימית בין ספר בראשית לספר דברי הימים. בבראשית (10,24), קינן אכן מופיע בין ארפכשד לשלח:
καὶ Αρφαξαδ ἐγέννησεν τὸν Καιναν καὶ Καιναν ἐγέννησεν τὸν Σαλα
(וארפכשד ילד את קינן, וקינן ילד את שלח). אבל קינן נעלם בדברי הימים א' (1,18), שם שלח חוזר להיות בנו של ארפכשד כפי שכתוב בנוסח המסורה (בשלוש מקומות).
באנציקלופדיה למקרא שחיבר, כותב התיאולוג המשיחי פטריק פיירברן, כי לא נראה ששמו של קינן היה נמצא בגרסאות היווניות שהשתמשו בהן תיאופילוס מאנטיוכיה (פטריארך של אנטיוכיה) במאה השנייה, ההיסטוריון אפריקנוס במאה השלישית, וגם לא אוסביוס (נחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית) במאה הרביעית – כי בכתביהם אין כל אזכור של ה"קינן" הזה. הוא ממשיך ומציין כי קינן גם נעדר מהקודקס ותיקנוס (תרגום עתיק של התנ"ך והברית החדשה ליוונית) וכי אין ספק שהוא מהווה הוספה מאוחרת. ד"ר ג'ונתן צרפתי, יהודי משיחי מניו זילנד, מגבה את גרסתו של הנרי מוריס (מייסדי המכון לחקר בריאתנות, נחשב לאבי מדע הבריאה המודרני) על פיה המעתיקים הנוצרים לא היו קפדנים כמו היהודים וכנראה ששיבצו את שמו של קינן על בסיס כתבי יד של הבשורה של לוקס לא מדויקים שהיו בפניהם.
"בן עמינדב בן אדמין בן ארני בן חצרון בן פרץ בן יהודה" (3,33)
גרסת לוקס סותרת זו של מתי (1,3-4). יש כאן אדם נוסף, ושני השמות לא מתאימים לשמו של מי שאמור להיות במקומם.
בברית החדשה המקוונת מטעם "המכללה למקרא" ישנה הערה לצדו של שמו של ארני:
"אפשר גם: בן ארם (במקום שני השמות האלה)"...
אכן אפשר! וזו כמעט הגרסה התנ"כית המקורית (רות ד, יט; דברי הימים א פרק ב, ט-י): בן עמינדב בן רם בן חצרון... אולם זה לא מה שכתוב בברית החדשה, בבשורה על פי לוקס.
ואלו רק חלק מהבעיות של שושלת היוחסין של ישוע כפי שמופיעה בספר הברית החדשה. אילו מתי ולוקס ידעו את עצת פאולוס/שאול, לא היו מסתבכים:
"אבל תרחק מן-השאלות התפלות ומלימודי תולדות..." (טיטוס 3,9)
וכך אמר התיאולוג, פרסי מ. ברנרד: "יש לנו שני ניסיונות עצמאיים לבנות יחוס דוידי ליוסף, והם יכולים להסתדר אחד עם השני רק על ידי השערות שאין אפשרות להוכיחן והן כמעט בלתי אפשריות".
תזכורת: כך רק מתחיל ספר הברית החדשה...
