בספר מתי מסופר על תסכולו של יוסף שרוצה לגרש את אשתו, מרים, כי היא נמצאת בהריון למרות שעדיין לא קיים עמה יחסי אישות. ובלילה, בא אליו מלאך בחלום ומספר לו כי אשתו נכנסה להריון מרוח הקודש ואותו מלאך אומר לו:
"ותהי כל זאת למלאות את אשר דיבר ה' ביד הנביא לאמור: הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראו שמו עמנואל" (מתי 1,22-23).
ואכן בספר ישעיהו (ז', י"ד) מוצאים את הפוסק הבא: "הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל".
ראו, אומרים המשיחים, ישעיהו התנבא שבעתיד יולד משיח מבתולה, ונבואה זו התגשמה בלידת ישוע כמו שמתאר מתי בפרק הראשון של הברית החדשה. ושמו "עמנואל" רומז שהוא לא היה סתם בן אדם אלא ה' בעצמו ובכבודו, שלבש בשר וחי עמנו.
עד כמה האמונה בלידת בתולין חשובה ליהודים המשיחיים, יכולים לראות בחוברת בשם “The Virgin Birth" (לידת בתולין) שנכתבה על ידי היהודי המשיחי מוריס זוטרו (Morris Zutrau):
"האמונה שישוע נולד מבתולה היא אחד מעיקרי האמונה המשיחית, כל אמינות הברית החדשה תלויה בעניין זה. אם יערערו את יסודות אמונה זו, תתמוטט מיד האמונה בהשראה האלוקית של הברית החדשה... כיצד נוכל לטעון שהברית החדשה היא דבר אלוקים?... אם לידת בתולין היא שקר וכזב, אז הברית החדשה היא שקר וכזב."
לפי דבריו, מונח על כף המאזנים לא רק פרט אחד מאמונתם אלא מהימנותה של הברית החדשה כולה! לכן מוטל עלינו לבדוק את העניין הזה בדייקנות וביסודיות.
מן הראוי לציין שאם ישוע באמת נולד מבתולה בלי מעורבות של אב אנושי אזי אין הוא יכול לטעון כי הוא צאצא של דוד המלך - תנאי הכרחי אשר בלעדיו אי אפשר להיות משיח ואף לא מועמד לתפקיד זה! בתנ"ך נאמר במפורש כי המשיח חייב להיות צאצא ישיר של דוד המלך - בן אחר בן.
-
ספר מלכים א פרק ח
(כה) וְעַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל…
-
ספר ירמיה פרק לג
(יז) כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל:
-
ספר ירמיה פרק לג
(כ) כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: (כא) גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי:
ואם אין לישוע אב אנושי, אין הוא נצר לשלשלת אשר ממנה יבוא המשיח, כיון שלפי קני מידה תנ"כיים, המשיח חייב להיוולד דווקא לא מבתולה, אלא מאבא ואמה טבעיים. נושא זה נידון בהרחבה במאמר הדן בשלשלת היוחסין של ישוע.
לאור זאת משונה מאוד כיצד מתעקשים המיסיונרים למיניהם להוכיח כי ישוע נולד מבתולה, הרי טענה זו פועלת נגדם! .
הֶקְשֶׁר
כל אדם אשר מוכן לגשת לבירור אמת באופן רציני, לא יסתמך על פסוק בודד בלי לקרוא את הקשרו, ובודאי שלא יסתפק בחלקי פסוקים התלושים ממקורם. נקרא נא את העניין בשלמותו מתוך ספר ישעיהו (ז'; א'-ט"ז):
ספר ישעיה פרק ז
(א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ:
(ב) וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ:
(ג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס:
(ד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ:
(ה) יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר:
(ו) נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל:
(ז) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה:
(ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם:
(ט) וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ:
(י) וַיּוֹסֶף ה' דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר:
(יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹקֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה:
(יב) וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת ה':
(יג) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹקָי:
(יד) לָכֵן יִתֵּן ה' הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל:
(טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב:
(טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ:
עכשיו אנו מבינים את האירוע ההיסטורי המתואר כאן. אחז מלך יהודה ניצב לפני פלישת שני אויבים לארצו, רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל. אחז נבהל מאוד מפני אויביו, ואז ה' שולח את ישעיהו כדי לחזק את לב המלך. ישעיהו אומר לאחז שאין לו ממה לפחד כי התוכנית של אויביו "לא תקום ולא תהיה". ועוד אומר ישעיהו לאחז לבקש מה' אות כדי להוכיח לו שדבר ה' ייצא לפועל. אחז שהיה מלך רשע (עיין מלכים ב טז, פסוקים ב-ד), העמיד פנים של צדיק ואומר שהוא לא רוצה לנסות את ה', ולא שואל שום אות. עונה לו ישעיהו שבכל זאת ה' ייתן לו אות. ומהו האות? בקרוב "העלמה" תוליד בן, ובטרם יבחין ילד זה בין טוב לרע, כלומר כשיהיה עדיין קטן, שני המלכים שבאים להלחם נגד אחז יעזבו את ארצו. ברור לחלוטין שנבואתו של ישעיהו אמורה להתגשם תוך שנים ספורות! וזה, אכן בדיוק מה שקרה!
במלכים ב', פרק ט"ו, פסוק ל, אנחנו קוראים על מותו של פקח בן רמליהו.
במלכים ב', פרק ט"ז, פסוקים ה-ט, אנחנו קוראים על מותו של רצין מלך ארם.
אחז חי כ- 700 שנה לפני זמן ישוע לפי חשבון של מיסיונרים עצמם. ישעיהו נותן אות לאחז כדי להרגיעו ולשלול את פחדו. האם האות שיתרחש בעוד 700 שנה יכול לעזור לאחז?! זה דומה לאדם היושב בביתו, בעוד ששני רוצחים ממתינים לו בפתח כדי להרגו. אדם זה כמובן מפחד מאוד. והנה, בא לבקרו שכנו הטוב ובפיו דברי "הרגעה". "ראה", אומר השכן, "אני מבטיח לך שבעוד 700 שנה יעבור חתול לבן ליד ביתך, וזה לך לאות שהרוצחים האלו שאורבים לך, יסתלקו מעליך". מה יענה אותו אדם, הנתון עכשיו בסכנת חיים, לשכנו? "האם השתבשה עליך דעתך?! מה יעזור לי אות שיקרה בעוד 700 שנה? אני בודאי לא אראה אותו!"
כיון שכך, אבסורד הוא, כמו שמנסים המיסיונרים לטעון, שהנביא ישעיהו מסר לאחז המלך אות שיתממש רק לאחר 700 שנה. הרי אות זה לא יהיה בימיו והוא לא יראה אותו בחייו. בניסיונם הנואש למצוא בתנ"ך היהודי ביסוס לאמונה הנוצרית, הוציאו המיסיונרים פסוק (ישעיהו ז, י"ד) מהקשרו ושמו את דבר ה' ללעג וקלס!
עבור איתן בר, ברור שהנבואה מתייחסת לישוע, והוא "מוכיח" בספרו, Refuting Rabbinic Objections to Christianity, שאכן הנבואה מתייחסת לתקופה קשה המתאימה לזו שבה נולד ישוע, תחת הכיבוש הרומי:
"בפסוקים הבאים אנחנו לומדים שזו תהיה תקופה קשה לעם ישראל. הנביא מציין כי 'חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל'. נשמע טעים? לא בתקופת המקרא - חמאה זה תוצר לוואי של חלב ובאשר לדבש בימים ההם, אנשים היו צריכים להיכנס ליער בחיפוש קשה אחר כוורות. המשמעות היא שזה יהיה בתקופה של מצוקה ומחסור. ואכן, ישוע נולד בתקופה בה עם ישראל נאנח תחת הכיבוש הרומי."
לא רק שבר, כהרגלו, מסלף את דבר ה', אלא הוא אומר בדיוק הפוך ממה שאומר הנביא... רק כמה פסוקים בודדים לאחר מכן, בפסוק כ"ב, ניתן לקרוא:
"וְהָיָה, מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב--יֹאכַל חֶמְאָה: כִּי-חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל..."
כלומר שעושים חמאה מרוב חלב ולא ממחסור בחלב... וכך במציאות, עשיית קילו חמאה דורשת עשרים ליטרים חלב. החמאה אינו "תוצר לוואי" אלא מוצר חלב המופק בתהליך חיבוץ של החלב. בתקופת מחסור, שותים את המעט חלב, ולא ניתן לעשות חמאה.
ונחשו איזה מאכל של כבוד הגישו שובי בן נחש, מכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי לדוד המלך? נכון! חמאה ודבש... (שמואל ב', יז, כז-כט)
לגבי הדבש, שהוא גם סמל של שפע בתנ"ך כפי שמובא כ15 פעמים בתורה ועוד 5 פעמים בנביאים, שארץ ישראל היא ארץ מבורכת שבה יש שפע חלב ודבש. אולם, לגבי הדבש, לרוב מתייחס המקרא למתיקות הפירות ובעיקר בתמרים. כפי שכתוב:
"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ." (דברים, ח', ז'-ח'). הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים. הפסוק מתייחס לתוצרת הארץ, כפי שידוע שעם ישראל היה עם של חקלאים בתקופת התנ"ך, והמצוות הרבות התלויות בארץ (תרומות, מעשרות, ביכורים, פאה, שכחה, לקט, וכו') הן הוכחה לכך.
אגב, בערבית, دِبْس (דִבְּשׂ) הוא נוזל צמיג בריכוז גבוה של סוכר המופק מפירות דוגמת ענבים או חרובים.
ובנוסף, מבחינה היסטורית, הכיבוש הרומי בתקופת הולדת ישוע , אף שהיה קשה מבחינה לאומית, הייתה זו גם תקופה של שפע, כפי שכותב ד"ר חגי משגב, מרצה למקרא וללימודי ארץ ישראל באוניברסיטה העברית, ש"הכיבוש הרומי הביא עמו לכל מקום שיפורים עצומים ברמת החיים, שהתבטאו בין השאר בבתי מרחץ, במבני שירותים ציבוריים, בדרכים
סלולות ובאמות מים מעולות."
ההתגשמות הכפולה
חלק מהמיסיונרים מודעים כי לטעון שישעיהו מתנבא רק על לידת ישוע ולהתעלם מכל ההקשר של פרק ז' - זהו סילוף מחריד. כדי להתמודד עם בעיה חמורה זו הם בדו מושג חדש שהם קוראים לו "ההתגשמות הכפולה" (double fulfillment). לפי רעיון זה נבואה יכולה להתגשם יותר מפעם אחת. זאת אומרת, שלפי שיטה זו, נבואתו של ישעיהו התגשמה גם בימי מלך אחז וגם בימי ישוע. ילד אחד נולד בימי אחז ועוד אחד (ישוע) נולד מאות שנים אחר כך.
אך פה נפלו מיסיונרים בפח שהם טמנו לעצמם:
-
הרי, לפי שיטתם, לא רק אמו של ישוע ילדה כאשר הייתה בתולה אלא הייתה לפחות עוד בתולה אחת שילדה! אז מה כל כך מיוחד בלידת ישוע? הרי היה כבר קודם לכך ילד שנולד מבתולה. דרך אגב, לא כתוב בתנ"ך כי הנולד מבתולה הינו ה' או "בן ה'" או נביא וכיוצא בזה.
-
כאשר רוצים לטעון כי כל נבואה יכולה להתגשם יותר מפעם אחת, אז מי אמר שהיא תתגשם רק פעמיים, אולי היא יכולה גם להתגשם אין ספור פעמים, הכל לפי הצורך בהתאם להשקפה האישית.
-
אם נבואתו של ישעיהו התגשמה גם בימי ישוע, כיצד יכלו היהודים המשיחיים להסביר פסוק זה מנבואתו: "כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה". (ישעיהו ז, ט"ז)
א) על איזה שני מלכים שהיו בתקופת ישוע מדובר פה?!
ב) מי זה "אתה" הנזכר בפסוק?!
ג) ישוע, לפי אמונתם של היהודים המשיחיים, הוא בורא עולם בעצמו ובכבודו, כיצד אם כן יתכן אצל בורא עולם מצב שהוא "טרם ידע" להבדיל בין טוב לרע?!
רואים אנחנו בבירור שלא רק שהשימוש במושג "ההתגשמות הכפולה" לא יעזור למיסיונרים להוכיח שיש קשר כלשהו בין נבואות ישעיהו וישוע, אלא גם המושג עצמו לא היה ולא נברא! אין כדבר הזה בשום מקום בתנ"ך! חלק ממיסיונרים, שהם קצת יותר מלומדים, הבחינו בכך והודו שמושג מדומה זה אינו אמיתי. וכך כותב אחד מהמיסיונרים הבולטים מקרב היהודים המשיחיים, ארנולד פרוכטנבאום במאמרו "Born of a Virgin": "אני לא מסכים לעיקרון של ההתגשמות הכפולה, לא פה (ישעיהו פרק ז) ולא בשום מקום אחר בתנ"ך. אם עיקרון זה היה אמתי, אז בכלל לא היה שום צורך להיוולד מבתולה."
דומה, כי דברים אלו מדברים בעד עצמם.
העלמה
נתבונן שוב בפסוק הנדון:
"לכן יתן ה' הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנואל." (ישעיהו ז,י"ד) גם מקריאה שטחית מתעוררת מיד השאלה:
היכן בדיוק מדובר פה על בתולה? המיסיונרים ישיבו כי "העלמה" משמעותה בתולה. חייבים הם לטעון כך כי הברית החדשה (מתי 1,22-23) מפרשת "העלמה" כבתולה.
האמנם? האם טענותיהם של המיסיונרים נכונות?
הבה נבחן את הנושא באופן יסודי, כי הנושא הוא כבד-משקל. הרי אם המילה "עלמה" פירושה לאו דווקא "בתולה", ממילא מתי סילף את דברי הנביא ישעיהו! כתוצאה מזה לא רק שהמושג לידת בתולין אין לו שום מקור בתנ"ך אלא כל מהימנות הברית החדשה מתמוטטת!
מאידך, גם אם "העלמה" פרושה "בתולה", אין זה מסייע ליהודים המשיחיים מאומה, כפי שכבר הסברנו לעיל, כי ישעיהו הנביא דיבר על מאורע שהתרחש בימיו של מלך אחז ולא בימיו של ישוע.
לאמתו של דבר, ההגדרה של המילה "עלמה" היא: נערה, אישה צעירה. כך מוגדרת המילה "עלמה" ב"קונקורדנציה חדשה של א. אבן-שושן". זאת אומרת שבתנ"ך, נערה נקראת "עלמה" בין אם היא בתולה ובין אם היא איננה בתולה כל עוד היא צעירה.
שורש המילה - "עלם", ו"עֶלֶם" בתנ"ך - פירושו בחור צעיר, נער, בין אם היה לו קודם מגע מיני עם אישה ובין אם לאו. לדוגמה:
ספר שמואל א פרק כ
(כב) וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ ה':
בתנ"ך מאותו שורש "עלם" נגזרת גם מילה "עֲלוּמִים" -שפירושה ימי הנוער, נעורים.
דוגמאות:
ספר ישעיה פרק נד
(ד) אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד:
ספר תהילים פרק פט
(מו) הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה:
ספר איוב פרק כ
(יא) עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עֲלוּמָו וְעִמּוֹ עַל עָפָר תִּשְׁכָּב:
ספר איוב פרק לג
(כה) רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו:
מכל זאת עולה בברור כי השורש "עלם" ענינו גיל צעיר ותו לא.
אם ישעיהו הנביא היה רוצה לציין שמדובר בנערה שלא ידע איש, הוא היה משתמש במילה "בתולה", שזו פירושה. רואים זאת בעליל בספר דברים פרק כב:
(יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:
(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:
(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה:
(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:
(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר:
(יח) וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ:
(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
נקודה זו היא כל כך ברורה עד כי רב המלומדים הנוצריים הודו זה מכבר כי עלמה היא אישה צעירה ולאו דווקא בתולה. אפשר להיווכח בכך בברור כאשר רב התרגומים הנוצריים של התנ"ך לאנגלית מתרגמים "העלמה" בספר ישעיהו ז,14 לא כבתולה (virgin) אלא כאישה צעירה (young woman).
|
תרגומים נוצריים של ישעיהו ז,14
Christian translations of Isaiah 7:14
|
|
New English Bible
Therefore the Lord himself shall give you a sign: A young woman is with child, and she will bear a son, and will call him Immanuel. |
Revised Standard Version
Therefore the Lord himself will give you a sign. Behold, a young woman shall conceive and bear a son, and shall call his name Immanuel.
|
|
The Bible: A New Translation
An omen you shall have, and that from the Eternal himself. There is a young woman with child, who shall bear a son and call his name “Immanuel” (G-d is with us)
|
Good News Bible
Well then, the Lord himself will give you a sign: a young woman who is pregnant will have a son and will name him “Immanuel”.
|
|
New Revised Standard Version
Therefore the Lord himself will give you a sign. Look, the young woman is with child and shall bear a son, and shall call his name Immanuel. |
The New Jerusalem Bible
The Lord will give you a sign in any case: It is this: the young woman is with child and will give birth to a son whom she will call Immanuel. |
|
The Bible: An American Translation
Therefore the L-rd himself will give you a sign: Behold! a young woman is with child, and is about to bear a son; and she will call him “G-d is with us.”
|
Revised English Bible
Because you do, the L-rd of his own accord will give you a sign; it is this: A young woman is with child, and will give birth to a son and call him Immanuel. |
אף המשיחי דוד שטרן בתרגומו ("Complete Jewish Bible: An English Version of the Tanakh and B’rit Hadashah" ) מתרגם את המילה "העלמה" שבישעיהו ז,יד כ-"young woman" (אישה צעירה) ולא כ-"virgin" (בתולה). מוזר מאוד כיצד בתרגומו של שטרן הופכת העלמה מאישה צעירה לבתולה כשהוא מביא את אותו פסוק מצוטט במתי 1,23?!
נביא פה מדגם קטן המיצג דעות חוקרים נוצריים בעניין לידת בתולין.
חוקר התנ"ך הידוע, ד"ר רוברט פפייפר (Dr. Robert Pfeiffer) בספרו המפורסם "מבוא לתנ"ך" (“Introduction to the Old Testament”) כותב שנוצרים קדומים "הוכיחו את לידת הבתולים של אמו של ישוע על ידי תרגום שגוי של ישעיהו ז: 14". (עמ' 79)
הנגסטנברג (E.W. Hengstenberg) בספרו "Christology of the Old Testament", בפירושו על ישעיהו ז: י"ד מודה כי לפי כללי האטימולוגיה (חקר שורשי מילים וגזירותיו) פירוש המילה "עלמה" אינו צריך להיות "בתולה" אלא אישה לא נשואה. והוא ממשיך: "אנחנו לא מייחסים למילה מובן של "בתולה" אלא תיאור של מעמדה: לא נשואה". (עמ' 169)
גם המיסיונר המשיחי ליאופולד כהן (Leopold Cohn) בחוברת "Behold the Virgin" מודה ש"חוקרי עברית מסוימים טוענים שהמילה "עלמה" מבחינה אטימולוגית אין פירושה בהכרח כ"בתולה" אלא פירושה - כל אישה צעירה שהגיעה לבגרותה."
התיאולוג הנוצרי השמרני הידוע אמיל ברונר בספרו "The Mediator" מסביר כי רעיון לידת בתולים הוא איננו גילוי אלוקי אלא ניסיון אנושי למצוא הסבר למוצאו של ישוע.
ד"ר אדוארד ברנס, הבישוף של העיר ברמינגהם (אנגליה), בספרו "צמיחתה של הנצרות" ("The Rise of Christianity") כותב דברים בוטים: "יש הסכמה רחבה לוויתור על כל תיאורי הנסים המופיעים בברית החדשה בתנאי שלידת בתולין ותחייתו של ישוע ישמרו. אבל אמונות אלו נובעות רק מהרצון להאמין ולא ניתן לאמת אותם על ידי חקירה ודרישה... יש לשאול למה בן אלוקים צריך להיוולד בדרך המצוי אצל חרקים ולא בדרך אנושית הרגילה."
כל הבקי בהגות של מלומדים נוצריים יודע היטב כי רובם המוחלט הודו זה מכבר כי "עלמה" אינה מתפרשת כ"בתולה". לעומתם נותרו מספר קבוצות פונדמנטליסטיות פרוטסטנטיות, והיהודים המשיחיים בתוכם, אשר עדיין ממשיכים להגן על עמדה זו אשר לאמתו של דבר לא ניתן להגן עליה. אבל גם בתוכם דברים מתחילים להשתנות. מי שעוקב אחר הפרסומים של המיסיונר ה"משיחי" זולה לויט מארה"ב, נוכח לדעת כי זה זמן רב שהוא מיידע את חסידיו כי לא הכל כשורה, אפילו בבתי ספר לכמורה הפונדמנטליסטים ביותר. גם שם מתחילים להופיע סימני התפקחות מעוותים מסורתיים בפירושם לתנ"ך. נביא רק דוגמה אחת, מעלון חדשות של זולה לויט (יוני 2001) הוא מביא מכתב מאחד מאנשיו מ-Moody Bible College (בית ספר לכמורה פרוטסטנטי פונדמנטליסטי) בו נאמר כי בתוך צוות המורים ב-Moody יש כאלה המתייחסים לישעיהו ז: י"ד; ט: ו; תהילים כ"ב וזכריה י"ב: י כמקראות שבכלל לא מדברות על המשיח!! פרופסורים אלו אכן מפרשים פסוקים אלו בהקשרם הנכון. עובדה אשר עוררה את זעמו של ה"משיחי" זולה לויט.
מה משיבים המיסיונרים לטענות האלו? הם טוענים: המילה "עלמה" מופיעה בתנ"ך בשבעה מקומות. בשישה מהם, על פי התוכן, מדובר אך ורק על "בתולה". אולי גם יש לומר ש"העלמה" המופיעה בישעיהו משמעותה "בתולה".
טענה זו מאוד תמוהה, בלשון המעטה. אנשים הטוענים כן כנראה שבכלל לא עיינו בפסוקים. ואם עיינו, לא הבינו את המדובר, ואם הבינו, הרי שרצו להטעות במזיד.
נבדוק ונראה פסוקים אלו אחד לאחד. נשים לב אם עניינו של הפסוק להסביר לנו כי מדובר ב"בתולה" או שאין לא שום קשר לעניין זה. אם נמצא אפילו פסוק אחד המתייחס לאישה שבאופן ברור איננה בתולה, ממילא נופלת טענות היהודים המשיחיים.
-
ספר בראשית פרק כד
(מג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:
אין לפסוק כל קשר לעניין הבתולים.
-
ספר שמות פרק ב
(ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד:
גם בפסוק זה אין כל קשר לעניין הבתולים. אבל, יגידו מיסיונרים כי בבראשית כד,43 מדובר על רבקה ובשמות ב,8 מדובר על מרים אחות משה ובודאי שהן היו בתולות, ובפסוקים אלו הן נקראות "עלמה". ממילא טוענים המיסיונרים משמעות המילה "עלמה" מרמזת על בתולה. טענה זו מגוחכת. הרי, לפי טענתם, כל מילה המתארת את בחורה שבמקרא היא גם בתולה, משמעותה בתולה! והרי רבקה מתוארת גם כנערה (בראשית כד,16,28,55,57), כטובת מראה (בראשית כד,16), כאחותו (של לבן) (בראשית כד, 30,59) וכו'. וגם מרים מתוארת כאחותו (של משה) (שמות ב,7). היעלה על הדעת להגיד שגם מילים נערה, טובת מראה, ואחות פירושם בתולה?! והרי המיסיונר הנזכר לעיל, ארנולד פרוכטנבאום, בחוברת "Born of a Virgin", כותב בצדק שהמילה "נערה" פירושה בחורה צעירה בין אם היא בתולה (כמו מלכים א א,2) ובין אם לאו (כמו רות ב,6).
-
ספר תהילים פרק סח
(כו) קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת:
גם פה לא מדובר על שום דבר הקשור לעניין הבתולים.
-
ספר משלי פרק ל
(יח) שְׁלשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָ לֹא יְדַעְתִּים:
(יט) דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה:
(כ) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:
בפסוקים אלו, מזהיר שלמה המלך את עם ישראל לא לשקוע בניאוף. הוא משווה "דרך גבר בעלמה" לשלושה מקרים אחרים: דרך נשר בשמים, דרך נחש על הצור ודרך אוניה בלב הים. מה המכנה המשותף בין ארבע אלו? המדובר בארבע דוגמאות של מעשים שאינם משאירים מאחוריהם סימנים. ולכאורה אי אפשר לדעת שמעשים אלו אכן נעשו. הנשר אינו מותיר אחריו כל סימן בשמים. נחש הזוחל על החול מותיר אחריו עקבות, אך אחרי שהוא טיפס על הסלע, לא נישאר על הסלע שום סימן. לאחר שאוניה עוברת בים, שב ונעלם שובל המים שהותירה בעקבותיו, ושוב אין לדעת אם אוניה עברה בו אם לאו. כך גם אחרי שגבר קיים יחסים עם עלמה אין שום סימן גלוי לעין למעשה שנעשה. ממילא ברור לחלוטין כי "עלמה" זו לא יכולה בשום פנים ואופן להיות בתולה! מכיוון שאילו היא אכן הייתה בתולה, היחסים שהם קיימו היו משאירים סימן מאוד ניכר - השארת הבתולים!
רואים אנו פה דוגמא ברורה ביותר כי בתנ"ך המילה "עלמה" יכולה להתייחס לאישה שבכלל לא בתולה! ובכדי להשלים התמונה נתבונן ביתר הפסוקים:
-
ספר שיר השירים פרק א
(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה:
(ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:
(ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:
-
6) ספר שיר השירים פרק ו
(ח) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר:
אין פה מקום להכנס לביאור מפורט של "שיר השירים". די אם נאמר שלא מדובר פה על בחורות בין אם הן בתולות ובין אם לאו. לאמתו של דבר, שלמה המלך כתב שיר השירים כמשל ואלגוריה ליחסים בין ה' ועם ישראל. וכל פירוש אחר מגלה אי-הבנה בסיסית של משמעות הספר!
תרגום השבעים
טענה מיסיונרית נוספת מופיע בספרו של ארנולד פרוכטנבאום: "תרגום השבעים הינו תרגום התנ"ך ליונית שנעשה כ-200 שנה לפני שהשאלה לגבי משיחיותו של ישוע בכלל התעוררה. יהודים שעסקו בעבודת תרגום זה חיו יותר קרוב לתקופה של ישעיהו מאתנו. והם תרגמו את ישעיהו ז,י"ד במילה יונית παρθένος שמשמעותה באופן ברור ביותר 'בתולה' ואך ורק 'בתולה'."
האומנם? יש כמה הפרכות פשוטות לטענה זו.
-
מיסיונרים, כדרכם, נוהגים בדו-פרצופיות בעובדות. המילה παρθένος אינה מתפרשת בהכרח כבתולה. ניתן לראות ב"קונקורדנציה של סטרונג" - ("Strong’s Exhaustive Concordance"), ספר הנחשב לבעל סמכות בחוגים משיחיים רבים. בספר כלול גם מילון של הברית החדשה ושם בכלל לא נטען כי משמעות המילה παρθένος היא "באופן ברור ביותר בתולה ותו לא", אלא משמעותה גם: נערה או רווקה.
-
ספר בראשית פרק לד
(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:
(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
(ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ:
בתרגום השבעים, שם בפסוק ג', נקראת דינה פעמים "παρθένος" אף על פי שבפסוק קודם היא הרי נאנסה! היא בודאי עדיין הייתה נערה ורווקה אבל בוודאי לא בתולה! אז רואים מתוך אותו תרגום שהמילה "παρθένος" יכולה להתייחס למי שהיא לגמרי לא בתולה!
-
תשובה זאת אנחנו חייבים להביא בסוף, כי אילו היינו מביאים אותה בהתחלה, כבר לא היה כל צורך בתשובות אחרות. אבל באמת, בכלל לא רלבנטי מה שכתוב בתרגום השבעים, שהרי התרגום של ספר ישעיהו ליונית לא נעשה על ידי יהודים! בנוסף לכך, תרגום זה עבר עריכה נוצרית רחבה. ולהשתמש בכתוב שם לאיזה שהוא ראיה זה פשוט מגוחך! (ראה בהרחבה את המאמר "
מסע בעקבות תרגום השבעים" ו
הפינה היוונית).
לאור כל הנ"ל ברור וגלוי כי כל הניסיונות של היהודים המשיחיים להראות שמילה "עלמה" פירושה בתולה הינם מגוחכים! בתנ"ך, אישה שלא ידע איש נקראת "בתולה"; ואילו "עלמה" פירושה נערה, צעירה, ללא קשר לעניין הבתולים. המילה "עלמה" מתארת אך ורק את גילה הצעיר של נערה, והיא נקראת עלמה בין אם עדיין בתולה ובין אם נבעלה.
האות
טענה נוספת המצויה בפי משיחיים:
אם עלמה פירושה רק אישה צעירה, אז בישעיהו ז,י"ד מדובר רק על לידה רגילה. אבל כתוב שם: לכן יתן ה' הוא לכם אות הנה העלמה הרה..." ואיך לידה רגילה יכולה לשמש כאות? הרי אין בזה שום דבר מיוחד ויוצא מגדר רגיל. לעומת זאת נס כמו לידת בתולים אכן יכול להיות אות.
תשובה
-
שאלה זו מבוססת על הנחה מוטעית לחלוטין כי המילה "אות" בתנ"ך תמיד מתייחסת לארוע נסי ועל-טבעי. אבל לאמתו של דבר, המילה "אות" בתנ"ך יכולה להתייחס גם לאירועים היוצאים מגדר הטבע וגם לאירועים טבעיים לחלוטין. נביא רק דוגמא אחת:
ספר בראשית פרק ט
(יא) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:
(יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
והרי קשת זה לא דבר נסי כלל וכלל! כולנו למדנו בבית ספר על תופעות טביעות שגורמות לקשת להופיע בשמים.
גם ארנולד פרוכטנבאום מודה בעובדה זו שאינה מוטלת בספק. אלו המילים שלו בחוברתו הנ"ל: "המילה "אות" לא בהכרח הורה על הנס. יכול להיות אות נסי או אות טבעי."
ראה גם שמות יג 9,16 ; דברים י,8 ; יא,18 ; שמואל א יד, 10-8.
-
אבל יש תכונה אחת החייבת להיות בכול אות. "אות" קיים כדי שיראו אותו! אם לא רואים אותו, אין זה "אות"! אבל לא רואים עם נערה היא בתולה או לא! לפי זה ברור כי לידת בתולין אינה יכולה להיות בשום פנים ואופן "אות" היות ואין אפשרות להיווכח בכך בעליל.
משל למה הדבר דומה: בעיר אחת היו הרבה רוחות חזקות, ותמרורים היו נופלים תמיד. מועצת העיר שברה את הראש ולא ידעה איך לפתור את הבעיה. ואז בא "חכם" אחד והציע פתרון פשוט - לקבור את התמרורים מתחת לאדמה ואז רוחות כבר לא יכלו לשלוט בהם. וככה הם עשו, ומאז באמת רוחות לא הפילו שום תמרור. אבל הם שמו לב לבעיה אחת "קטנה ושולית לגמרי" - אף אחד כבר לא יוכל לראות שום תמרור כדי לדעת איפה הוא נמצא.
הנמשל הוא ברור: אות שלא יכולים לראות חסר תועלת לחלוטין! ניסיון היהודים המשיחים לטעון שלידת בתולין הוא אות, שם דבר ה' ללעג ולקלס! שהרי לפי פירושם, ה' רוצה לתת אות לאירוע מהחשובים בתולדות האנושות - לידת המשיח. אות זה חייב להיות ברור גלוי ונגיש לכולם. ומה עושה ה' ,לפי פירושם, הוא נותן אות שלא ניתן להראות לעיני כל.
האם היהודים המשיחים מאמינים שמרים הייתה מתהלכת עם שלט גדול מ"המועצה הגינקולוגית העליונה של בית לחם" שמאשר שהיא "בתולה מדופלמת" ?!
-
הדבר התמוה ביותר בנדון הוא כי ישוע עצמו לא חשב שלידת בתולים מהוה אות! זאת רואים בעליל בברית החדשה (מתי 12,38-40; מרקוס 8,12; לוקס 11,29) .שם מסופר שאנשים בקשו ממנו איזשהו אות. במתי ובלוקס מסופר שישוע מצביע על אות אחר לגמרי. ובמרקוס מסופר שהוא סירב להצביע על אות כל שהוא. מוזר ביותר, האם ישוע בעצמו לא שמע על אות של ישעיהו ז, י"ד? מוכרח שאפילו ישוע עצמו לא עלה על דעתו לטעון טענה כל כך אבסורדית!
עמנואל
אחרי קריאת כל פרק ז' של ישעיהו בעיון רב כל אחד בודאי ישים לב לעובדה הפשוטה - לא כתוב בשום מקום בכל הפרק שהילד שיולד (עמנואל) יהיה משיח. זאת אומרת שלא רק שלא מדובר פה על ישוע אלא לא מדובר על משיח בכלל (כמו שראינו מהקשרו של הפרק). יתר על כן, בשום מקום בתנ"ך לא מוזכר ששם של המשיח יהיה עמנואל!
כדי להבין עוד כמה נקודות חשובות, עלינו לקרוא על לידת ישוע כפי שהיא מתוארת בברית החדשה (מתי 1,18-25):
18 וְזֶה דְבַר הֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָשִׁיחַ מִרְיָם אִמּוֹ הָיְתָה מְאֹרָשָׂה לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
19 וְיוֹסֵף בַּעְלָהּ אִישׁ צַדִיק וְלֹא אָבָה לְתִתָּהּ לְחֶרְפָּה וַיֹּאמֶר אֲשַׁלְּחֶנָּה בַּסָּתֶר.
20 הוּא חֹשֵב כָּזֹאת וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו בַּחֲלוֹם וַיֹּאמַר יוֹסֵף בֶּן-דָּוִד אַל-תִּירָא מִקַּחַת אֵת מִרְיָם אִשְׁתֶּךָ כִּי הַנּוֹצָר בְּקִרְבָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא.
21 וְהִיא יֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יֵשוּעַ כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת-עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם.
22 וְכָל-זֹאת הָיְתָה לְמַלֹּאת אֶת-דְּבַר ה' אֲשֶׁר-דִּבֶּר בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר.
23 הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרְאוּ שְׁמוֹ עִמָּנּוּאֵל אֲשֶׁר פֵּרוּשׁוֹ הָקֵל עִמָּנוּ.
24 וַיִּיקַץ יוֹסֵף מִשְּׁנָתוֹ וַיַּעַשֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ מַלְאַךְ ה' וַיֶּאֱסֹף אֶת-אִשְׁתּוֹ אֶל בֵּיתוֹ.
25 וְלֹא יְדָעָהּ עַד כִּי-יָלְדָה בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ.
אף לאחר קריאה שטחית, רואים כי משהו מוזר מאד מתואר פה. מלאך אומר ליוסף לקרוא לילד ישוע (פסוקים 21-20), וזה בדיוק מה שהוא עושה (פסוק 25). וכל זה כדי... לקיים את נבואת ישעיהו כי שמו של ילד יהיה עמנואל (פסוק 23)!
אבל הם שני שמות שונים! איזה קיום של נבואה יש פה ?!
מי שכתב או ערך את ספר מתי כנראה לא הבין שיש פה סתירה. או אולי בניסיון נואש למצוא איזשהו מקור תנכ"י לסיפור לידת בתולין הוא היה חייב להסתפק בפסוק שמדבר על ילד בשם אחר לגמרי. מכל מקום ברור שבנם של יוסף ומרים נקרא בברית החדשה ישוע ואפילו פעם אחת לא נזכר שם כי שמו היה עמנואל!
מה שמתי מדגיש "עמנואל אשר פירושו האל עמנו" (פסוק 23), הוא ניסיון לרמוז על ישוע שהוא "אל" - בזה הוא פשוט מגלה את הבורות שלו, שהרי דבר ידוע ששמות כאלה רבים הם בכתבי קודש, כגון: אביאל, עשהאל, ישראל, צוריאל, יחזקאל, ישמעאל, בצלאל, שמואל, ירחמיאל, דניאל וכו'. (ראה רשימות שלמות של שמות מסוג זה בספר במדבר א, ה-יד; ג, יד-לה; דברי הימים א, פרק א, ועוד הרבה). ואף אחד מהם לא היה אלוקים ולא בן אלוקים. ויעקב אבינו קרא גם למזבח בשם: "א-ל אלוקי ישראל" (בראשית לג, כ). ומשה רבנו קרא למזבח: "ה' נסי" (שמות יז, טו). וגדעון קרא למזבח "ה' שלום" (שופטים ו, כד). וכי בשביל כך נחשוב מזבחות אלו כ"חלק" מבורא עולם? רק מי שאינו מבין לשון הקודש וגם אין לו ידע בססי בתנ"ך יכול לבנות תיאוריות שלמות מהשם "עמנואל".
לגבי קריאת השם של הילד הזה יש עוד נקודה מעניינת. נראה עוד פעם מה כותב הנביא ". . . הנה העלמה הרה וילדת בן וְקָרָאת שמו עמנואל." (ישעיהו ז', י"ד). "קָרָאת" זה פועל בלשון יחיד ממין נקבה. מדובר פה שאמו של הילד תיתן לו את השם שלו. זאת עובדה פשוטה שאין עליה עוררין. (ראה טבלה לעיל, אף כל המתרגמים הנוצריים של התנ"ך תרגמו משפט זה כך).
נעיין עוד פעם במתי ". . . הנה העלמה הרה ויולדת בן וְקָרְאוּ שמו עמנואל" (מתי 1,23). "קָרְאוּ" - זה לשון רבים, והכוונה - הם קראו. מי אלו? בודאי לא ההורים שלו, שהרי הם קראו לו - ישוע. אז אם כן, למה הכוונה "הם"? יהודים משיחיים, מיסיונרים נוצרים? עובדה מזעזעת היא כי מתי שינה מדברי הנביא ישעיהו! במקרה זה לא יוכלו המיסיונרים להשתמש בתירוץ השגרתי שלהם – כי מתי רק העתיק מהתרגום היווני (השבעים). שהרי שם, לא כתוב "קָרְאוּ"! יש רק שני אופנים איך להסביר את מתי. אפשרות אחת, כי מתי פשוט טעה. ואפשרות שניה, כי מתי סילף את דבר ה', בכוונה תחילה!! וכך כתב פרשן נוצרי ידוע דונלד א. הגנר (Donald A. Hagner) בפירוש על מתי א, 23:
"מסתבר כי מתי שינה את הנוסח (של ישעיהו) כדי להתחמק מהבעיה כי מחד יוסף מצוה לקראו לילד ישוע, ומאידך- בישעיהו נאמר – כי הילד יקרא עמנואל". [1]
בכל מקרה, רואים אנו כי מהימנותו של הבשורה לפי מתי, אשר לפי טענותיהם של היהודים המשיחיים נכתבה בהשראת "רוח הקודש", שואפת מתחת לאפס!
לאן נעלמה הבתולה?
דבר מוסכם בן חוקרי הברית החדשה שאף על פי שהרבעת הבשורות (מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן) הוצבו בהתחלת הספר הברית החדשה, באופן כרונולוגי הם לא נכתבו בהתחלה. ראשית כל, נכתבו האגרות של פאולוס השליח (שאול) [2] . היינו שאגרותיו נכתבו קרוב יותר לתקופה שבה, כפי שטוענים מיסיונרים, חי ופעל ישוע. אבל פאולוס כנראה לא שמע שאמו של ישוע הייתה בתולה, בגלל שהוא לא מתייחס לכך כלל! אבל לפי האמת, הוא הרבה יותר חמור, מנקודת ראיה של המיסיונרים. אולי יגידו המיסיונרים שפאולוס כלל לא דיבר על הנושא. אילו זה היה האמת גם זה היה עניין חמור לכשעצמו. פאולוס שחיבר את רב הספרים שבברית החדשה(!) ומזכיר באגרותיו מאות נושאים, חלקם דברים משניים מאד, לא מצא לנכון לכתוב מילה אחת על נושא כה מרכזי כלידת בתולין! [3] שהרי פאולוס כן כתב על לידת ישוע. ואיך הוא מתאר את ישוע? "אשר נולד מאשה" (אגרת אל-הגלטיים 4,4) [4] אצל פאולוס אין כל אזכור ל"בתולה", יש רק אישה!!
תמיהה גדולה יותר על מחבר הבשורה על פי יוחנן, אשר כל המגמה של ספרו להראות כי ישוע הוא אלוקים בהתגלמותו, לא מזכיר את עניין לידתו על ידי בתולה כלל!
חוקרי הנצרות הקדומה חשפו עובדה מעניינת - רבים מן הנוצרים הקדומים אף פעם לא שמעו על לידת בתולין ואחרים דחו אמונה זו! לפי ה"אנציקלופדיה של נצרות קדומה", כת האביונים (כינוי לקבוצה של נוצרים קדומים ממוצא יהודי), דחו את האמונה בלידת בתולין של ישוע…[5] כך כותב בפירוש אירינאוס, אחד מאבות הכנסייה [6].
הכומר א. פלנרי בספרו "The Anguish of the Jews" מציין כי לפי כמה חוקרים האביונים היו ההמשך לצורה המקורית של הנצרות מירושלים. [7] הוא גם מציין כי בהתחלת ימי הנצרות היו עוד כמה וכמה קבוצות (Nazarenes, Elkasites, Symmachians, Cerenthians ועוד) שהאמינו שישוע היה בשר ודם ולא אל, ובנו של יוסף ולא הבן של אלוקים.[8]
גם פרופסור א. הריסון, למרות שהיה נוצרי פונדמנטליסטי, נאלץ להודות בשתי עובדות. א) בדרשות שיש בידי חוקרים מתקופת כנסיה נוצרית הקדומה כלל לא הוזכר שישוע נולד מבתולה. ב) ידוע להיסטוריונים שבהתחלת ההיסטוריה של כנסיה, גויים רבים התנצרו בלי לדעת דבר על לידת בתולין.[9]
רואים אנחנו במה האמינו היהודים משיחיים המקוריים, ובמה מאמינים אלו הקורים לעצמם יהודים משיחיים בני ימינו, המתיימרים להיות ממשיכיהם. היהודים המשיחיים בני ימינו אינם יכולים "לזכות" אפילו בתואר המפוקפק הזה, של ממשיכי היהודים המשיחיים המקוריים. היהודים המשיחיים בזמננו הם המשך ישיר של כנסיה נכרית, והם אימצו לעצמם את כל יסודי האמונה של הכנסייה כולל אמונה במיתוס של לידת בתולין ואלוהותו של ישוע.
כשל זיכרון
בדיקת זיכרונות בני משפחת ישוע מגלה מספר הפתעות מאד לא נעימות מנקודת ראות של המיסיונרים.
יוסף ומרים בודאי היו צריכים לזכור היטב את כל המאורעות ה"על טבעיים" שהתרחשו סביב לידתו של ישוע. הרי זה הגיוני שאישה שעברה לידת בתולין תזכור אירוע זה לכל החיים; ושגבר שאשתו נכנסת להריון ללא התערבותו ונשארת בתולה עד לאחר הלידה – לא ישכח דברים מסוג זה. ולמרות זאת בברית החדשה עצמה אנחנו עדים למספר "כשלי זיכרונות" מוזרים ביותר!
יוסף ידע היטב שארוסתו בהריון מ"רוח הקודש", שהרי, לפי מתי, המלאך אמר לו זאת באופן ברור ביותר:
וְהֻלֶּדֶת יֵֹשוּעַ הַמָשִיחַ כֹּה הָיָתָה, מִרְיָם אִמוֹ אֹרְשָׂה לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה לְרוּחַ הַקֹדֶשׁ. וְיוֹסֵף בַּעְלָה הָיָה אִישׁ צַדִיק וְלֹא אָבָה לְתִתָּה לָבוּז וַיֹאמֶר בְּלִבּוֹ לְשַׁלְחָה בַסָּתֶר. הוּא חֹשֵב כָּזֹאת, וְהִנֵּה מַלְאַךְ ה' נִרְאָה אֵלָיו בַחֲלוֹם וַיֹּאמַר יוֹסֵף בֶּן-דָּוִד אַל תִּירָא מִכְּנוֹס אֵלֶיךָ אֵת מִרְיָם אשְׁתֶּךָ כִּי אֲשֶׁר הֹרָה בָהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא." (מתי 1,18-21).
לפי לוקס, המלאך דיבר דווקא למרים:
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי וַיִשֻׁלַּח הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל מֵאֵת הָאֱלֹקִים גָּלִילָה אֶל-עִיר אֲשֶׁר-שְׁמָהּ נְצָרֶת. אֶל בְּתוּלָה מְאֹרָשָֹה לְאִישׁ אֲשֶׁר שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָוִד, וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם. וַיָבֹא הַמַלְאָךְ אֵלֶיהָ הַחַדְרָה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָךְ אֵשֶׁת-חֵן ה' עִמָּךְ בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים. וְהִיא בִּראוֹתָהּ נִבְהֲלָה לִדְבָרוֹ וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ מַה-הִיא הַבְּרָכָה הַזֹּאת. וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל-תִּרְאִי מִרְיָם כִּי מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹקִים. וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדֶתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת שׁמוֹ יֵשוּעַ. וְהוּא גָדוֹל יִהְיֶה וּבֶן-עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וַה' אֱלֹקִים יִתֶּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו. וְעַל-בֵּית יַעֲקֹב יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ. וַתֹּאמֶר מִרְיָם אֶל הַמַּלְאָךְ אֵיךְ תִּהְיֶה זֹאת וַאֲנִי אֵינֶנִּי יֹדַעַת אִישׁ. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ ויֹּאמֶר אֵלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיִךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָצֵל עָלָיִךְ עַל-כֵּן גַּם לַקָּדוֹשׁ הַיְּלּוֹד יִקָּרֵא בֶּן אֱלֹקִים. (לוקס 1,26-35)
(דרך אגב, גם לגבי עניין כה חשוב ויסודי מבחינתם, עם מי דיבר המלאך עם יוסף או עם מרים, מתי ולוקס אינם יכולים להסכים.)
אבל, לפי לוקס (2,42-50) פעם אחת כשישוע עדיין היה ילד הוא נעלם מהוריו. אחרי מספר ימי חיפושים ודאגה הם מצאו אותו בבית המקדש [10] אמו נוזפת בו על גרימת צער להוריו, ואז ישוע עונה לה בצורה סתומה:
"מדוע חפשתם אותי, האם לא ידעתם שאהיה בבית המקדש, בית אבי?" (לוקס 2,49)
ומוסיף לוקס שהוריו "לא הבינו את-הדבר אשר דיבר אליהם".
מרים לא מבינה, יוסף לא מבין! ולמה הם לא מבינים, הרי המלאך דיבר איתם מפורשות שבנם יהיה "בן אלקים" והוא ימלוך על בית יעקב לעולם ועד ולמלכותו אין קץ (לוקס 1,33). האם הם כבר שכחו?!
האם מרים גם שכחה מה שאמרה לה אלישבע:
בְּרוּכָה אַתְּ בַּנָּשִׁים וּבָרוּךְ פְּרִי בִטְנֵךְ. וּמֵאַיִן-לִי זֹאת אֲשֶׁר אֵם אֲדֹנִי בָּאָה אֵלָי. (לוקס 1,42-43)
האם היא גם שכחה את דברי עצמה:
רוֹמֲמָה נַפְשִׁי אֶת ה' וַתָּגֶל רוּחִי בֵּאלֹקֵי יִשְׁעִי אֲשֶׁר רָאָה בָּעֳנִי אֲמָתוֹ כִּי הִנֵּה מֵעַתָּה כָּל-הַדֹּרוֹת יְאַשּׁרוּנִי. (לוקס 1,46-48)
יוסף ומרים גם שכחו איך חוזים בכוכבים מארץ קדם באו לביתם, נפלו על פניהם והשתחוו לתינוק שלהם ונתנו לו מתנות יקרות: זהב, ולבונה ומור (מתי 2,11).
כאשר לפי לוקס (2,25-38), יוסף ומרים באו לבית המקדש עם התינוק ישוע, באו לקראתם שמעון וחנה "הנביאה" ודיברו גדולות לגבי עתידו של הילד. וכותב לוקס (2,33): "אביו ואמו תמהו על הדברים שנאמרו עליו". עברה פחות משנה מביקורים המלאכים, ויוסף ומרים כבר שכחו זאת. וכעבור זמן נוסף הם כנראה שכחו גם את דברי שמעון וחנה.
אבל דבר מדהים ביותר מובא במרקוס (3,21):
"שמעו זאת קרוביו ויצאו לתפוס אותו, כי אמרו: "יצא מדעתו!"
בני משפחתו של ישוע חשבוהו למשוגע! והם לא שמעו על לידת בתולין והמשיחיות שלו. לפי כל האמור לעיל התשובה לשאלה "האם לא ידעתם שאהיה בבית אבי?" היא מאוד ברורה. לא! יוסף ומרים אכן לא ידעו! הם לא ידעו כי הם לא שמעו מאף "מלאך" דבר אודות לידת בתולין. אין צל של ספק שהסיפורים על לידת בתולין, נפוצו הרבה זמן אחרי שיוסף מרים וישוע ירדו כבר מבמת ההיסטוריה.
סילוף מחריד
לכל המצוי בכתבי מיסיונרים משיחיים למיניהם, מוכר השימוש לרעה אשר הם עושים בספרות חכמי ישראל. חוסר ההגינות של המיסיונרים מטריד במיוחד כאשר הם מצטטים "דברי חכמים" אשר אין להם כל שחר! אחת הדוגמאות הבולטות של תרמית מסוג זה – הינו זיוף של פירוש רש"י לישעיהו, על ידי מיסיונרים משיחיים.[11]
רש"י), פרשן יהודי דגול של ימי הביניים, חיבר פירוש מקיף על כל ספרי תנ"ך, כולל ספר ישעיהו.
בניסיון נואש למצוא תמיכה לסילוף שמתי ביצע בדברי ישעיהו, מבצעים המיסיונרים … סילוף מחריד בדברי רש"י!
זיוף זה אינו מקרי וחד פעמי, הוא מופיע בספרים משיחיים רבים ובכמה שפות (עברית, אנגלית, רוסית). הסילוף מופיע בחוברת "Behold the Virgin" (עמ' 14) של המיסיונר ליאופולד כהן. הוא גם מופיע בשפה האנגלית בספרו - "Jewish New Testament Commentary" (עמ' 7-6) של דוד שטרן. הוא מופיע בחוברת בשם "Dear Rabbi" מטעם ארגון משיחי בשם "בית שר שלום" מארה"ב. הוא מופיע גם בחוברות באנגלית וברוסית שהוצאו לאור על ידי ארגון מיסיונרי בשם "The Friends of Israel".
הוא גם מופיע בספרו The Prophet Isaiah של המיסיונר ויקטור באקסבזן (Victor Buksbazen).
נביא פה זיוף כפי שהוא מופיע ב-1987 בחוברת בשם "כיצד תזהה את המשיח?" בעברית, פרי עטו של המיסיונר מנו קלישר מירושלים: "רש"י (1040-1150 אחרה"ס), פרשן יהודי מימי הביניים, הידוע בהתנגדותו למשיחיות טען: "הנה העלמה תלד בן ותקרא שמו עמנואל, ז"א שבוראנו יהיה עמנו, וזה האות: האחת שתלד הינה נערה אשר לא קיימה מימיה מגע מיני עם גבר כלשהו. על זו רוח הקודש תשרה כח".
דרך אגב, בורותו של קלישר הינה מדהימה! לפי דבריו רש"י חי 110 שנה (1040-1150)! כאשר באמת רש"י חי רק 65 שנה! ברור שלקלישר אין כל מושג מי היה רש"י ומה רש"י באמת כתב. נראה את דברי רש"י האמיתיים בפירושו:
"עמנואל. לומר שיהא צורינו עמנו, וזה האות שהרי נערה היא ולא נתנבאת מימיה ובזה תשרה בה רוח הקודש …"
רש"י כותב שנערה (שימו לב, הוא לא כותב "בתולה") שממנה עתיד להיוולד הילד המדובר בישעיהו, פרק ז', היא לא ידועה כנביאה עד אז. וכשייוולד לה ילד, אף על פי שהיא לא הייתה מודעת לנבואת ישעיהו שהילד צריך להיקרא עמנואל, תשרה עליה רוח הקודש והיא תקרא לילד עמנואל. אין פה שום אזכור של "נערה אשר לא קיימה מימיה מגע עם גבר כלשהו!" זה סילוף במזיד!!
מצער מאד שיהודים משיחיים יכולים להגיע לרמה זו של נוכלות, אבל במקרה שלהם זה צפוי מראש. הם הולכים בעקבותיו של מתי – את אשר עשה מתי לישעיהו, עשו הם לרש"י!
אלילים קדומים
עד כה ראינו, בבהירות רבה, כי הרעיון שמשיח צריך להיוולד מבתולה אינו מוזכר בשום מקום בתנ"ך. עצם הרעיון שבורא עולם מופיע בצורת בשר ודם מעורר שאט נפש אצל כל יהודי. סברה מוזרה זאת סותרת את הרעיון היהודי, אשר קיבלנו מכל הנביאים, כי בורא העולם הוא מעל ומעבר לכל הגבלות של הגוף האנושי. גם חלק ניכר של החוקרים הנוצריים נאלצו להודות בעובדות אלו.
המיסיונר אלפרד אדרשיים אשר נבר היטב בכתבי חכמים יהודיים, במטרה מוצהרת למצוא הוכחות לנצרות, לא מצא שם שום מקור שמפרש את הנאמר בישעיהו ז, י"ד כמדבר על משיח! [12]
דברים מפורשים יותר כותב פרופ' הריסון [13]: "אילו המושג של לידת בתולים של המשיח היה נמצא בתיאולוגיה של היהדות, אזי היינו יכולים להעלות על הדעת שהנוצרים הראשונים אולי לקחו אותו ממקור יהודי. אבל הקושי הוא בכך שאין שום ראיה שביהדות היה מושג כזה. בתקופת ישוע, יהודים לא חשבו בכלל שהפסוק בישעיהו ז,י"ד עוסק במשיח… עצם המחשבה אודות לידת בתולים היה זר לחשיבה היהודית". (הדגשה שלנו)
כך מגדיר התיאולוג אנדרו מרטין פיירביירן את הנושא:
"האמונה… בדרך שהיא התגלמה בברית החדשה לא הייתה התוצאה האמיתית של היהדות. ואין שום דרך להסביר אמונה זו כהתפתחות מחשבתית נורמלית בתוך היהדות". [14]
לאחר שראינו בבירור, כי המושג של לידת בתולין לא נובע ממקור יהודי, מהיכן, אם כן, הגיע מושג זה? וכאן אנו מגיעים לשורש הבעיה!!
כפי שהתבטא החוקרים הידוע, מרטין לאוסון [15]: "רואים אנו כי האמונה בלידת בתולין אשר בלעדיה אף אליל-מושיע לא יכול לטעון שהוא מהווה את ההתגשמות האלוקית, הייתה מאד שכיחה ומצויה אצל עובדי אלילים קדמונים. בלי טענה זו לא יוכל שום מיסד דת חדשה להתקבל בכבוד. אמנם, אמונה זו לא הייתה קיימת לא בברהמיניות (אחד מהכתות ההודיות העתיקות) ולא ביהדות, אבל שתי דתות אלו השפיעו בצורה מאד מועטת על הברית החדשה. בפולחני אלילים קדמוניים, בדת זָרָתוּשֹטְרָה (דת פרסית העתיקה) ובדתו של בּוּדְהָא – כל המושיעים שבעבר בהווה ובעתיד הם התגשמות של אלוהות שנולדו מבתולות. רעיון זה בא בנקל ובאופן טבעי לכוהני אלילים קדמונים בכדי לבסס את הסמכות שלהם. והוא צמח במקומות רבים באופן עצמאי. אחרי שדת ישוע התחילה לקבל גרים מתוך העולם הפגני של עובדי האלילים, ישוע קיבל אותו "כבוד" כמו כל המושיעים הקדמונים".
כך גם סובר חוקר ה"היסטוריה של דתות" הוורד אילברג-שוורץ (Howard Eilberg-Schwartz). הוא כותב שמקבילות רבות בין האמונה בלידת בתולין של ישוע והאמונה ב"לידת הבתולים" של אלילים רבים – מראים על מגמה אגדית משותפת שיסודה בצרכים פסיכולוגיים קבועים של בני אדם. [16]
על מה מבוססים דעות אלו ודעותיהם של חוקרים רבים נוספים? מה הראיות שלהם? כדי להביא את כל הדברים הזהים בין הסיפורים על ישוע לבין הסיפורים על אלילים שקדמו לו נצטרך לכתוב מספר כרכים [17].
עדותה של הברית החדשה
ספר הברית החדשה מעיד על כך כי האנשים שהצטרפו לאמונה המשיחית לאחר מותו של ישוע באו מעמים עובדי אלילים אשר ממילא האמינו באלילים היורדים מן השמים ומתערבים בין בני אדם ובאגדות אליליות שונות. להלן מספר דוגמאות מהברית החדשה:
1. תגובה של השומרונים למכשף: וְאִישׁ אֶחָד וּשְׁמֹו שִׁמְעֹון הָיָה מִלְפָנִים בָּעִיר מְכַשֵּׁף וּמַפְלִיא אֶת עַם שֹׁמְרֹון בְּאָמְרֹו עַל נַפְשֹו כִּי גָדֹול הוּא. וַיַּקְשִׁיבוּ אֵלָיו מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדֹולָם לֵאמֹר זֶה הוּא גְּבוּרַת הָאֱלֹוקִים הַגְּדֹולָה. (מעשי השליחים 8,9-10)
2. תגובה של לא יהודים בקיסרין לנאום המלך הורדוס: וַיְהִי בַּיֹּום הַמוּעָד וַיִּלְבַּשׁ הֹורְדֹוס לְבוּשׁ מַלְכוּת וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וַיַּטֵּף אֲלֵיהֶם אִמְרָתֹו. וַיָּרִיעוּ לֹו הָעָם לֵאמֹר קֹול אֱלֹוקִים הוּא וְלֹא קֹול אָדָם. (מעשי השליחים, 12,21-22)
3. תגובת לא-יהודים בחוץ לארץ לפאולוס ולבר-נבא: וְהֲמֹון הָעָם כִּרְאֹותָם אֵת אֲשֶׁר עָשָה פֹּולֹוס נָשְֹאוּ אֶת קֹולָם וַיֹאמְרוּ בְּלָשֹון לוּקֹונִית יָרְדוּ אֵלֵינוּ הָאֱלֹקִים בִּדְמוּת אֲנָשִים. וַיִּקְרְאוּ לְבַר נַבָּא זֶאוּס וּלְפֹּולֹוס קָרְאוּ הֶרְמִיס בַּאֲשֶׁר הוּא רֹאש הַמְדַבְּרִים. וְכֹהֵן הֵיכַל זֶאוּס אָשֶר מִחוּץ לְעִירָם הֵבִיא הַשַּׁעְרָה שְׁוָרִים וְעֲטָרֹות וַיַּחְפֹּץ לִזְבֹּח הוּא וַהֲמֹון הָעָם. (מעשי השליחים 14,11-13)
4. כאשר תושבי האי מלטה ראו שפאולוס לא מת אחרי נשיכת הנחש: וְהֵם הֹוחִילוּ אֲשֶׁר יִצְבֶּה גוּפֹו אֹו אֲשֶׁר יִפֹּל מֵת פִּתְאֹם וַיָּחִילוּ עַד בֹּושׁ וְהִנֵּה לֹא קָרָהוּ כָל אָסֹון וַיֵּהָפֵךְ לִבָּם וַיֹאמְרוּ כִּי אֱלֹקִים הוּא. (מעשי השליחים 28,6)
לכן, אין פלא כי אנשים כאלו האמינו בסיפורי "לידת הבתולים" ובשאר האגדות על ישוע.
תשובת היהודים המשיחיים
כיצד מגיבים המיסיונרים לעובדות כה רבות המוכיחות כי סיפורים על "לידת הבתולים" של ישוע העתיקו מדתות אליליות שקדמו לנצרות?
המיסיונרים מעדיפים לא להתייחס לנושא זה כלל! ברב רובם של הספרים המיסיונריים לא רק שלא תמצאו שום תגובה לשאלות אלו, אלא אין גם שום אזכור כי בכלל קיימת בעיה! ובמקרה הנדיר בו הם מנסים להתמודד עם הבעיה, התירוצים שהם מביאים הינם ממש אוויליים. נביא רק דוגמא אחת: אחד מספריו של זולה לויט הינו אוסף מכתבים בינו לבין חברו (לא יהודי) בשם דן, אשר זולה מנסה להשפיע עליו לקבל את הדת הנוצרית. באחד מהמכתבים דן שואל את זולה איך הוא יכול להסביר כי הרבה מהסיפורים בברית החדשה נראים כגניבה ספרותית מסיפורי עובדי אלילים שנכתבו מאות שנים קודם לכן. זולה משיב לו: "אני אכתוב לך לפי ההבנה שישוע סיפק לי". בודאי, מסקרן את כולם לראות לא סתם תשובה אלא תשובה לפי ההבנה שישוע בעצמו ובכבודו מספק! ולעצם התשובה של זולה: קודם כל הוא כותב שבודאי הוא מודע לבעיה. הוא גם מוסיף שהוא מכיר עוד אגדה מאי הכרתים (בערך כ–1500 שנה לפני הספירה), על "גואל" הנולד מבתולה. אחר כך זולה מוסיף שאנחנו רואים כי בני אדם אוהבים להאמין שהאלילים שלהם נולדים מבתולות, מנצחים את המוות, סובלים מאנשים אחרים, וכו'.
שמתם לב שעד כה הוא רק מחזק את הקושיה ולא נותן תשובה. אבל סוף סוף באה התשובה, ואני מצטט: "אז מה? ישוע באמת עשה את כל הדברים האלו".[18]
לקרוא ולא להאמין! מה בעצם כותב פה המיסיונר "המלומד"? נכון שסיפורים על לידת בתולין של ישוע הם לא מקוריים וקדמו להם סיפורים על לידת בתולין של אלים רבים. אבל עדיין אני מאמין לסיפורים על ישוע. אין פה שום ניסיון להתמודד עם השאלה. ברור שבן אדם המחפש דברים המבוססים על השכל הישר וההיגיון, את אלו לא ימצא אצל מנהיגי היהודים המשיחיים.
סיכום
החוקר המפורסם של הדתות האליליות סֵר גֵ'מְז פְרֵייזֶר מסכם את הנושא בדרך הבאה: "אחרי התבוננות בכל הראיות, ההתאמות בין נצרות לעבודות אלילים … מדי קרובים ומדי רבים, בכדי להיות מקריים".[19]
מחבר נוצרי אמיץ כותב דברים שאפילו יותר מפורשים: "אני רואה שהאמונה הנוצרית במידה רבה נובעת מעבודת אלילים… אתה כמעט יכול לדבר על הנצרות כמבצר האחרון של האלילים העתיקים".[20]
חוקר לא יהודי אחר כותב: "אף על פי שמתי השתמש בפסוק בישעיהו, שתורגם לא נכון והובן שלא כראוי, כהצדקה ומקור ל'לידת הבתולים', ברור לחלוטין שישעיהו לא היה המקור האמיתי של האמונה הזאת. אכן, לוקס מביא את לידת הבתולים בלי שום איזכור והתייחסות לישעיהו. המקור של לידת הבתולים, נובע מאמונה נפוצה של עובדי אלילים בלידות הבתולים של מספר גיבורים מיתיים ואנשים מפורסמים בעולם העתיק".[21]
ראינו באופן ברור ביותר שהמקור לאמונה בלידת הבתולין ועוד כמה עקרי האמונה של היהודים המשיחיים אינו נמצא בתנ"ך אלא כל כולו בדתות אליליות. נשארת השאלה - אם האמונה המוזרה הזאת לא הייתה בתנ"ך בכלל והייתה זרה לעם ישראל, מדוע הנוצרים המציאו אותה?! התשובה פשוטה לחלוטין: אחרי שהרוב המוחלט של היהודים דחו את טענות תלמידי ישוע, פאולוס השליח החליט שצריך למצוא קהל אחר לדת החדשה. אזי הוא החל למכור את הדת של ישוע לעובדי אלילים. כדי להצליח הוא הגה שתי רעיונות:
א. לשחרר את המתגיירים החדשים לדת הנצרות מברית מילה, שבת ושאר מצוות דת משה.
ב. להכניס בתוך דתו כמה מיתוסים אליליים, כדי שהגויים הראשונים שחברו לנצרות יקבלו תמונה מתאימה למושגי הדת האלילית שלהם.
ורק לאחר מכן, בכדי למצוא בסיס לתערובת הנוצרית-אלילית שנוצרה, החלו הנוצרים הקדמונים לחפש בתנ"ך הצדקה וראיה לסיפוריהם. לעתים התקשו מאוד למצוא בתנ"ך אפילו רמז קלוש לרעיונות האליליים שלהם. דוגמא טובה לכך הוא הרעיון התימהוני כי בורא עולם שתל שליש ממהות משולש שלו בתוך רחם אישה שזהו עצם הרעיון לידת הבתולין. ופה אנו רואים אחד מהשיאים הגדולים של יכולת הזיוף האנושי!!!
כדי למצוא לידת בתולין בתנ"ך המיסיונרים השתמשו כמעט בכל סוג סילוף אפשרי:
א. הוצאת פסוק מהקשרו.
ב. תרגום לא נכון.
ג. סילוף דברי פרשנים יהודים.
ד. שימוש בתרגום יווני מפוקפק במקום התנ"ך המקורי.
ה. גניבה ספרותית וכו'.
בסיום דברינו, נשוב שנית על דברי מוריס זוטרו, אשר ציטטנו בתחילת המאמר: "האמונה שישוע נולד מבתולה היא אחד מעיקרי האמונה המשיחית, כל אמינות הברית החדשה תלויה בעניין זה. אם יערערו את יסודות אמונה זו, תתמוטט מיד האמונה בהשראה האלוקית של הברית החדשה... כיצד נוכל לטעון שהברית החדשה היא דבר אלוקים?... אם לידת בתולין היא שקר וכזב, אז הברית החדשה היא שקר וכזב."
האם אחר עיון בדברים הנ"ל יכול להשאר ספק, ואפילו הקל ביותר, לא רק שיסודות האמונה בלידת בתולין הינם רעועים ביותר, אלא שאין כלל יסודות לאמונה מוזרה זו. ואם המסקנה בלתי נמנעת היא שאכן לידת בתולין הינה שקר וכזב, אז כל אחד שאינו מושפע מדעות קודמות ומעוניין אך ורק באמת, חייב להסיק את המסקנה המתבקשת כי כל הברית החדשה הינה שקר וכזב !!!
[4] (עמ' 43), שפסוק זה אינו מדבר על בתולהHarrison ראה ספרו של.
