נאום סטפנוס – תהיות ורוח אחרת

באיזה גיל היה תרח כשנפטר?

הבעיה הראשונה בדבריו היא הפער הכרונולוגי שיש בפסוק 4 שאותו נציג בעוד רגע. התעמלנים המשיחיים ואפולוגטיים נוספים, מנסים לתרץ בדרך כלל בעיות בדבריו בכך שלטענתם סטפנוס ציטט מתרגום השבעים. הבעיה כאן היא שהוא אומר דבר שאינו מתאים לכתובים היוונים (וגם סותר את התורה המקורית): "אָז יָצָא מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְגָר בְּחָרָן, וְאַחֲרֵי מוֹת אָבִיו הֶעֱבִיר אוֹתוֹ אֱלֹקִים מִשָּׁם אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים בָּהּ כָּעֵת" (מע"ש 7,4). מדברים אלו נראה שאברהם אבינו חי בחרן עד שאביו מת, ורק אז אמר לו ה' לצאת לארץ כנען.

זו בעיה קשה כיוון שבמקור, בספר בראשית (י"ב, ה) נאמר שאברהם יצא מחרן לכנען כשהוא היה בן 75. אביו תרח שהיה בן 70 כשנולד אברהם (י"א, כ"ו), היה אז בן 145 וכמה פסוקים לאחר מכן כתוב שהוא מת בחרן בגיל 205 (י"א, ל"ב).

אם כן, לפי ספר בראשית אברהם חי עוד 60 שנה בארץ כנען עד שאביו מת בגיל 205, ויצא לארץ שנים רבות לפני מות אביו; אולם לפי הזיוף במעשי השליחים, תרח מת בגיל 145 לפני שאברהם עזב את חרן. אגב, ישנם תיאולוגים משיחיים שמתרצים זאת בחומש שבשימוש הכת השומרונית שבו כתוב שתרח חי רק עד גיל 145 – אולם כפי שנראה בהמשך, סטפנוס סותר את תורתם במספר מקומות.

70 או 75? בואו לספור איתנו...

קיימת מחלוקת עתיקת יומין בין מאמיני הברית החדשה למתנגדיה לגבי מספר בני ישראל שירדו למצרים עם יעקב. לכאורה, יש סתירה בין התנ"ך העברי שמציין 3 פעמים כי הם היו 70, לבין הברית החדשה שמצביעה על המספר 75:
..."כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים" - בראשית מ"ו, כ"ז.
"וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ"... – שמות א, ה.
"בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה"... – דברים י, כ"ב.
"וַיִּשְׁלַח יוֹסֵף וַיִּקְרָא לְיַעֲקֹב אָבִיו וּלְכָל־מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נָפֶשׁ" – מעשי השליחים 7,14.

התעמלנים המשיחיים מביאים תשובה מקורית מאוד:
סטפנוס לא ציטט מנוסח המסורה, שהרי זה נוצר לפני אלף שנה ולא היה קיים בזמנו, אלא שהוא מצטט מתרגום-נוסח השבעים. מאחר וזה היה הנוסח הפופולארי של אותה תקופה, זה התרגום בו השתמשו במרבית קטעיה של הברית החדשה. בתרגום השבעים, בראשית מ”ו 27, כתוב כי 75 נפשות ירדו עם יעקב למצרים ולא 70 נפשות. אך כאן יש לשאול את השאלה - מדוע תרגום השבעים מציין 75 נפשות ולא 70? יש לכך שני הסברים אפשריים:
א) תרגום השבעים מוסיף למניין הנפשות גם את צאצאי יוסף - שני בניו של מנשה יחד עם שני בניו ונכדו של אפרים.
ב) תרגום השבעים מוסיף למניין הנפשות את יעקב ואת ארבע נשותיו: לאה, רחל, זילפה ובלהה.
אגב, כפי שניתן לראות בתמונה, גם במגילות קומראן (מגילות ים-המלח, 200 לפנה”ס) מצוין 75.
- עד כאן תשובתם.

מדוע תשובתם מקורית? כי היא חושפת את בורותם בכל המקורות שהם מצטטים. לקמן הבאנו ציטוטים מדבריהם ולמה הם לא מסתדרים עם המציאות:
1. "נוסח המסורה לא היה קיים בזמנו של סטפנוס" (ולכן הוא לא העתיק מהתורה).
זאת אמירה טיפשית. כאילו פתאום הופיע נוסח מאין ליש לפני 1000 שנה וכלום לא היה לפני זה מלבד תרגום יווני שכנראה המקור שממנו תורגם אבד...
פרופ' מארק צבי ברטלר, פרופסור מחקר ללימודי יהדות באוניברסיטת דיוק שבארה"ב, ופרופסור (אמריטוס) למקרא באוניברסיטת ברנדייס, מחבר מספר ספרים העוסקים בחקר התנ"ך והברית החדשה, כותב: "מעניין לראות שהטקסטים מהשנים 132–135 (לספירה), מתאימים לנוסח המסורה ...אם כן כבר בימי חז"ל רווח נוסח אחיד של המקרא".
זו גם דעתו של פרופ' ב. בארי לוי, פרופסור אמריטוס למדעי היהדות והמקרא באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, בספרו Fixing God's Torah: The Accuracy of the Hebrew Bible Text in Jewish Law.
התפתחות המחקר והמצאות של ממצאים חדשים גם גרמו לפרופ' עמנואל טוב, פרופסור אמריטוס בחוג למקרא שבאוניברסיטה העברית, להכריז כי: "בסופו של דבר יש לנוסח המסורה יסודות במאות האחרונות שלפני הספירה, והוא לא נוצר בימי הביניים"...

2. "תרגום השבעים היה נוסח פופולרי באותה תקופה".
זאת אמירה טיפשית נוספת. הרי אין מקור לכך שתרגום יווני היה פופולרי בקרב יהודים, ובפרט שלא מובן כיצד תרגום בשפה זרה – יוונית - יהיה פופולרי בקרב דוברי עברית וארמית!

3. "זה התרגום שהשתמשו במרבית קטעיה של הברית החדשה".
מעולה. באמירה זו מודה התעמולן איתן בר כי מקורה של הברית החדשה ביוונית ולא בעברית כפי שהוא ניסה לטעון במקום אחר.
באמירה זו הוא גם כנראה מכחיש את היותה הברית החדשה כתובה ברוח הקודש כפי שמאמינים אחיו המשיחיים. הוא מציג את מחברי הברית החדשה כעובדי מחקר שהיו מונחים לפניהם הרימות של ספרים והעתיקו מפה ושם את הדברים המתאימים.
בנוסף, חוקרים רבים מודים כי אין ברשותנו את 'תרגום השבעים' המקורי וכי הספר הידוע כיום כ'תרגום השבעים' המכיל את כל ספרי התנ"ך ולא רק את חמישה חומשי תורה כפי שהיה במקור, עבר עיבודים רבים מסופרים נוצרים שלכמה הייתה נטיעה להתאים אותו לברית החדשה...
(ראה בהרחבה המאמר: מסע בעקבות תרגום השבעים).

4. "בתרגום השבעים, בראשית מ"ו, 27 כתוב כי 75 נפשות ירדו וכו'".
נכון מאוד. איתן היה גם יכול לצטט את התרגום על ספר שמות שבו כתוב 75, אבל בוודאי שלא היה יכול לצטט מתרגום השבעים על ספר דברים פרק י, פסוק כ"ב שבו נכתב במפורש 70!!
והנה הפסוק כפי שהוא כתוב שם בספר דברים:
ἐν ἑβδομήκοντα ψυχαῖς κατέβησαν οἱ πατέρες σου εἰς Αἴγυπτον
ובתרגום: בשבעים נפש ירדו אבותיך במצרים.
אכן, ישנה סתירה פנימית בספרם המהולל המכונה בלשונם "תרגום השבעים".
אני לא מאמין שאיתן לא מכיר את הקטע הזה. אני רק מנחש שמחוסר יושר הוא העדיף להעלים אותו מכל העוקבים והמעריצים שלו שלא מתאמצים בעצמם לחפש את המקור, והוא הביא רק מה ששירת את מטרותיו המיסיונריות. לעומתו, הפסטור הבפטיסטי מנו קלישר מוכן להודות כי יתכן שיש טעות של מעתיקים בתרגום היווני בבראשית ובשמות, שבו נכתב 75, לאור הכתוב בספר דברים.

5. "ב) תרגום השבעים מוסיף למניין הנפשות את יעקב ואת ארבע נשותיו: לאה, רחל, זילפה ובלהה."
איך אפשר לומר שרחל ולאה נמנים עם ה-75, הרי רחל נפטרה בלידת בנימין, בבואם מפדן-ארם (בראשית ל"ה, ט"ז-כ). כמו כן למרות שלא כתוב מתי בדיוק נפטרה לאה, היא בוודאי גם היא לא הייתה בין היוצאים למצרים והיא נקברה כבר לפני כן בארץ ישראל, במערת המכפלה, כפי שמזכיר זאת יעקב עצמו כשהוא מבקש להיטמן בחברון: "וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת-לֵאָה." (בראשית מ"ט, כ"ט-ל"א).

נחזור לענייננו... לגבי הנוסח

מקורות אחרים מביאים כי יעקב ירד למצרים עם כל משפחתו בשבעים נפש. כך בספרו "קדמוניות היהודים" (ספר שני, פרקים 7 ו-9) של יוסף בן מתיתיהו (פלוויוס יוספוס), ההיסטוריון היהודי הנודע מהמאה הראשונה - שהיה מלומד אבל כנראה לא מספיק לפי איתן בר, כדי להכיר אישית את הנוסח הפופולרי של תקופתו...

גם בנוסח השומרוני מופיע המספר "שבעים" בשלושת הפעמים, וכך מבוטלת דעתם של התיאולוגים המשיחיים שהזכרנו לעיל שאמרו שסטפנוס מצטט מהנוסח השומרוני.

בספרות הנוצרית, יש את תרגום הלטיני, הוולגטה, שמציין את המספר 70 שלוש פעמים - "septuaginta". אגב, מציין פרופ' הקטור פטמור, הוולגטה נחשבת באקדמיה כראיה לכך שנוסח קדם-מסורה, שכבר היה יציב בעיקרו, היה הגרסה הנפוצה בארץ ישראל עוד לפני המאה הרביעית.

ויש את אותו מספר, בשלושת המקומות בתרגום הנוצרי לשפה הארמית, הפשיטתא.

בספר היובלות ישנה גם רשימה שמית של היוצאים למצרים. הרשימה מונה שבעים שמות ומסכמת: וכל הנפש ליעקב הבאה מצרימה, שבעים נפש: (פרק מ"ד, פסוק ל"ד).

יחזקאל הטרגיקן, מחזאי יהודי שחי באלכסנדריה במאה השנייה לפני הספירה, ביצירתו "Exagōgē", בשפה היוונית, משחזר את הסיפור המקראי על יציאת מצרים ומספר על 70 יוצאי חלציו של יעקב שבאו מצרימה... מה שמעניין כאן במיוחד היא העובדה שיחזקאל היה מתייוון, וכמתייוון שכתב ביוונית הוא כנראה ידע את התרגום היווני של התנ"ך שהיה נפוץ אצל המתייוונים בדורו ומסתבר שגם שם היה כתוב שבעים נפש.

וזה בדיוק מה שז'ן קלווין, כותב שגרסת תרגום השבעים הנפוצה בזמנו מוטעית ואין ספק כי המספר 75 הוא שגיאה של המעתיקים, והוא מביא כעובדה נוספת את ציון ה-70 נפש בספר דברים שבתרגום היווני.

אז לא, אדון בר, אין כאן המצאה מלפני 1,000 שנה או סילוף של רבנים... רד מזה! ובניגוד לדעתך האישית, מסתבר מכל האמור לעיל שתרגום השבעים לא היה כזה פופולרי...

כיצד תרגום השבעים מדבר על "שבעים וחמשה" יורדי מצרים?

קריאה פשוטה בתרגום הייתה מגלה לאיתן בר שהטקסט מביא רשימה שמית של יורדי מצרים כמו בנוסח המסורה, אך שונה.
בשני הנוסחאות יש צורך בהוספת יוסף, אפרים ומנשה בחשבון, כפי שהם מובאים ברשימתה של צאצאי יעקב, יורדי מצרים: "וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת, בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן--אֶת-מְנַשֶּׁה, וְאֶת-אֶפְרָיִם" (בראשית מ"ו, כ').
אך תרגום השבעים ארוך יותר ומצאנו בו את החמשה הנוספים לכאורה: "ויולדו בנים ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע כהן און את מנשה ואת אפרים. ויולדו בנים למנשה אשר ילדה לו פילגשו הארמיה את מכיר ומכיר הוליד את גלעד. בני אפרים אחי מנשה שותלח ותחם ובני שותלח עדן".
הבעיה היא שחמישתם מוזכרים כצאצאי אפרים ומנשה בספר במדבר (כ"ו) לאחר יציאת מצרים, ואין שום אפשרות שהם נולדו לפני שיעקב ירד למצרים. הרשימה כפי שמובאת בתרגום השבעים בספר בראשית, היא אם כן בעייתית מבחינה כרונולוגית. למה? כיוון שלפי ספר בראשית, יוסף לקח את אסנת לאישה מיד לאחר מפגשו עם פרעה (בראשית מ"א, מ"ה). באותה תקופה החלו ימי השָׂבָע (מ"א, ל"ב וגם מ"ז). ובני יוסף נולדו לפני שנות הרעב (מ"א, נ), ומשפחת יעקב הגיעה למצרים לאחר שנתיים של בצורת (מ"ה, ו-י). מכאן נובע שבנו בכורו של יוסף היה לכל היותר בן שמונה שנים באותו זמן; לא ייתכן שהיו לו (ולאחיו) בנים ובני בנים בגיל הזה. כך שהתשובה של איתן, כלומר גרסת תרגום השבעים המשובשת אינה נכונה בעליל.
גם העובדה שאיתן בר הציע להוסיף אנשים אחרים מאלה שהתרגום מפרט, מוכיחה כי הוא אינו מעיין במקורות שהוא מצטט...

איפה קבור יעקב? ומי קנה את חלקת הקבר בשכם?

סתירות ובעיות בדברים של סטפנוס, נמצאים גם בפסוקים הבאים.
הברית החדשה טוענת שיעקב קבור בשכם בקבר שקנה אברהם: "יַעֲקֹב יָרַד מִצְרַיְמָה וְשָׁם מֵת הוּא וַאֲבוֹתֵינוּ. הֵם הוּבְאוּ לִשְׁכֶם וְנִטְמְנוּ בַּקֶּבֶר שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם בִּמְחִיר כֶּסֶף מִבְּנֵי חֲמוֹר אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם" – מעשי השליחים 7,15-16.
לפי איתן בר, הברית החדשה אינה מדברת כאן על מקום קבורתו של יעקב אלא רק על מקום קבורתם של בניו, ראשי השבטים (שנקראים כאן "אֲבוֹתֵינוּ"). אולם לא ברור למה הוא מפריד בין יעקב לבניו, ומפרש את המילה "הֵם" לא על יעקב ובניו (הוּא וַאֲבוֹתֵינוּ) אלא רק עליהם? השאלה מתחזקת נוכח הנוסח הארמי של הברית החדשה, הפשיטתא, הכותב "הוא הובא לשכם", ופשוט ומובן ששם מדובר רק על יעקב.
השאלה בפסוקים אלו מעסיקים פרשנים וחוקרים כבר כמה מאות שנים. ישנם שניסו להציע כי פסוק 15 מיותר והוא הוספת סופר מעתיק מאוחרת, ואכן הטקסט של הפשיטתא נקרא יותר טוב בלעדיו: "שלח יוסף וקרא ליעקב אביו ולכל משפחתו והם היו שבעים וחמש נפש. הוא הובא לשכם ונטמן בקבר שקנה אברהם במחיר כסף מבני חמור". כך, המילה "הוא" מתייחסת ליוסף.
זה מתאים למה שכתוב בספר יהושע (כ"ד, ל"ב): "וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי-יוֹסֵף, לְנַחֲלָה".
יש כאלו שהציעו דרך אחרת: פסוקים 15 ו-16 מיותרים כי הם שוברים את הכרונולוגיה ומעלים תהיות, ובלעדיהם הנרטיב יותר זורם. הללו פשוט השמיטו את כל נושא הקבורה בארץ ישראל ועשו לעצמם חיים קלים: "שָׁלַח יוֹסֵף וְקָרָא לְיַעֲקֹב אָבִיו וּלְכָל מִשְׁפַּחְתוֹ, שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת. כְּשֶׁקָּרַב מוֹעֵד קִיּוּם הַהַבְטָחָה שֶׁנִּשְׁבַּע אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם, גָּדַל הָעָם וְהִתְרַבָּה בְּמִצְרַיִם. עַד שֶׁקָּם מֶלֶךְ־חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף".

מעבר לתהיות שעולות לגבי קבורתו של יעקב, ישנה בעיה נוספת לגבי רכישת הקבר בכסף מלא מאת בני חמור שנעשית לפי מעשי השליחים על ידי אברהם אבינו.
לפי התורה, יעקב הוא זה שקנה חלקת אדמה מבני חמור (בראשית ל"ג, י"ח-י"ט) ולא אברהם:
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם...וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה".

ג'ון דרבי, הפרשן המקראי הידוע, הציע רק להסיר את השם "אברהם" מפסוק 16: "הֵם הוּבְאוּ לִשְׁכֶם וְנִטְמְנוּ בַּקֶּבֶר שֶׁקָּנָה בִּמְחִיר כֶּסֶף מִבְּנֵי חֲמוֹר אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם".
אפולוגטים מודרניים כאיתן בר, טוענים שאולי אברהם קנה גם את חלקת אדמה זו לפניו כשהגיע מחרן לשכם... אך זה כמובן לא מסתדר עם המציאות. כיצד יתכן שאברהם ויעקב – הבדל של 120 שנה ושתי דורות – יפגשו את אותם בני חמור?
למנו קלישר הסבר יותר פשוט ומצחיק גם יחד. סטפנוס טעה בדבריו אלו. לפי קלישר "מחבר הברית החדשה מעיד בנאמנות גם על טעותו"... וכאן נשאלת שאלה אחרת: איך טעה והתבלבל מי שהיה "מלא רוח הקודש"? איך ספר אלוהי השתבש בדרך...?

אלו כמו אלו, הם תירוצים מגוחכים שאין להם שורש אלא בדמיונם הפורה ובמבוכתם הרבה.

שכם הבן, שכם האב, או שכם העיר?

השאלות המביכות ממשיכות גם בנושא הבא, לגבי "בני חמור אבי שכם".
בנוגע לנושא זה, ביוונית יש בעיקר שתי גרסאות: "בני חמור בשכם" (ἐν) כשהכוונה לעיר שכם, ו"בני חמור בני שכם" (τοῦ) בעיקר בכתבי יד האלכסנדרוניים (וכך מובא בתרגומים שונים כמו Douay-Rheims Bible, The Great Bible – Cranmer, The Geneva Bible, Wycliffe's Bible ), כשהכוונה לאדם בשם שכם. הבעיה היא שבמקור, בתורת ישראל (בראשית ל"ד, ו) שכם הינו בנו של חמור ולא אביו...

התרגום העברי של הברית החדשה של הגרמני פרנץ דליטש, "בני חמור אבי שכם", הוא גם הפתעה כי הוא אינו תואם שום כתב יד, אך מנסה לתקן טעות של חלקם...

ממילא, לא משנה מה הפתרונות, ריבוי הגרסאות והשאלות מעלות יותר מחשד אחד לגבי אוטנטיות הטקסט בכללותו.

סטפנוס מצטט מדברי חז"ל בתורה שבעל פה!

קטע מאוד מעניין נוסף נעוץ בכך שסטפנוס אומר דברים שלא כתובים בתורה ומקורם הוא בתורה שבעל פה בלבד – זו שהמשיחיים לא מקבלים אותה... כך למשל, לא כתוב בתורה בן כמה היה משה כשהרג את המצרי וגם לא כתוב שהוא חזר למצרים לאחר תקופה של 40 שנה, אבל זה מה שמובא במסורות בעל פה, וזה מה שאומר סטפנוס: "כְּשֶׁמָּלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה עָלָה עַל לִבּוֹ לִפְקֹד אֶת אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (פסוק 23), וכן "כַּעֲבֹר אַרְבָּעִים שָׁנָה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאָךְ בְּמִדְבַּר הַר סִינַי, בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (פסוק 30).

בבל או דמשק?

גם בהמשך, בפסוק 43, לא ברור מאיפה לקוח הציטוט, כאשר ההתחלה כמעט זהה לתרגום השבעים (שהוא שונה לחלוטין מנוסח המסורה), אך הסיום שונה מכל גרסה קיימת.
במקור, בספר עמוס (ה, כ"ו-כ"ז) כתוב "וּנְשָׂאתֶם, אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם, וְאֵת, כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם--כּוֹכַב, אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, לָכֶם. וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם, מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק"...
במעשי השליחים (7:43) משנים את הסיפור וכותבים "וּנְשָׂאתֶם אֶת סֻכַּת מֺלֶךְ וְאֶת כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם רֵיפָן, הַצְּלָמִים אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם. וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְבָבֶל".
ראשית, הרי גם לפי תרגום השבעים כתוב "וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם, מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק" (Δαμασκοῦ) ולא "לבבל" כבברית החדשה. שנית, לא ברור כל כך מיהו האל "ריפן". מלבד זאת שהוא לא מוזכר בעמוס והוא לא הוזכר מעולם בתנ"ך היהודי, הרי שבכתבי יד יוונים יש לו 5 צורות כתיב: Ῥεμφάν, Ῥεφάν, Ῥομφάν, Ῥομφά, Ῥαιφάν (רינפן, ריפן, רונפן, רונפה, רייפן).

זה גרם לחוקרים נוצרים רבים להסתובב סביב עצמם ולנסות לענות על כך. הם מצטטים חוקר קדום יותר שמשער כי ככל הנראה זהו שמו הקופטי של כִּיּוּן. הם גם משערים כי כיון מזוהה עם האל סטורן – כרונוס ביוונית (Κρόνος), עקב הדמיון עם שמו של אותו אל בשפה הערבית.

התיאולוג צ'ארלס אליקוט לעומתם שולל את דבריהם וכותב ש"אין (לכך) הוכחה מספקת". מול האופציות השונות והמשונות (הכוללות כאמור תרפים ורפאים), התיאולוג האנגלי, מת'יו פול כתב: "זה לא ענייננו הנוכחי לברר". חוקר המקרא ג'יימס סטרונג טוען שזה "תעתיק שגוי למילה שמקורה בעברית" – וזו גם דעתו של הפרשן המקראי, וויליאם רוברטסון ניקול.

וברור שישנה כאן טעות כי אם השם ריפן אכן שייך לאל סטורן ולכוכב שבתאי (סטורן בלועזית), היינו מצפים שיהיו עוד אזכורים חוץ-מקראיים אליו, אך אין...

ה' אינו שוכן בבית המקש?

בפסוקים 47-48, סטפנוס משתלח בבית המקדש. לדבריו, "אָמְנָם שְׁלֹמֹה בָּנָה לוֹ בַּיִת, אַךְ הָעֶלְיוֹן אֵינֶנּוּ שׁוֹכֵן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂי יָדַיִם".

ברור שזו טעות פטאלית כי לא רק שהקב"ה ביקש שיבנו לו משכן, הוא גם אמר שעל ידי בנייתו הוא שוכן "בתוכם" (שמות כה, ח). ושם דווקא הוא נועד עם משה כפי שכתוב: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" (שמות כה, כב), ו"כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד" (שם ל"ג, ז).

לגבי בית המקדש שבנה שלמה אומר ה': "...הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" - (מלכים א: ט, ג). כי זה המקום שבחר ה' כפי שכתוב: "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" (דברים יב, ה).

על בית המקדש השני אומר ה': "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן--אָמַר, ה' צְבָאוֹת; וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם"... (חגי ב, ט)

"וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם" – יחזקאל ל"ז, כ"ז.

המשיחיים כנראה לא יודעים אבל בית המקדש נקרא בתורה, בנביאים ובכתובים "בית ה'" 231 פעמים...

לגבי הגאולה העתידה נאמר על בית המקדש "בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים" - ישעיהו נו, ז'.

אז, כן, הא-ל הגדול והנכבד שכן בבית שעשו לו על פי בקשתו וישכון בבית המקדש השלישי כאשר "אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֙קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל" (ירמיהו ט"ז, י"ט), ואז יתחרטו כל האחים לאמונה של המשיחיים, על כך שקדמו את אמונתם המוטעית בקרב יהודים.

התורה נמסרה על ידי מלאכים?

עוד טעויות בדברי סטפנוס ניתן למצוא בהמשך דבריו (פסוק 53) "אַתֶּם שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה בְּאֶמְצָעוּת מַלְאָכִים".

את זה לא מצאנו לא בנוסח המסורה, ולא בתרגום השבעים או הפשיטתא, וגם לא בגרסת התנ"ך של הוולגטה.. שכן התורה נמסרה למשה על ידי הקב"ה בכבודו. תשאלו כל ילד.

שמות י"ט, י"ח–כ': "וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה', בָּאֵשׁ... מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי, אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה" (שם לא מוזכרים מלאכים)... וכן (שמות, כ', י"ז) "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹקִים" (גם שם אין אזכור למלאכים).

ויש עוד כמה פסוקים מפורשים בהקשר לכך, כמו בשמות פרק כ', פסוקים י"ח וי"ט: "ויֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם--כִּי מִן-הַשָּׁמַיִם, דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן, אִתִּי: אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (דיברתי עמכם לבד, ללא מלאכים, לכן לא תעשו איתי וכו'...).

בשמות, כ"ד: וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-ה', אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק. וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-ה', וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ... וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה'... וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם... וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הַר הָאֱלֹקִים... וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-ה' עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן. וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה'... וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה", ובשמות ל"א פסוק י"ח "וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים".

רבים ממגיני הברית החדשה מצטטים את יוספוס שמצטט את הורדוס (קדמוניות 15,136) וטוענים שמצאו מקור היסטורי לכך שיהודים האמינו שהתורה נמסרה על ידי מלאכים... רק שזה לא מה שנאמר בקטע אלא רק מה שהם רוצים להבין:
"ולעצמנו, למדנו מאת ה' את המצוינת ביותר בתורתינו, ואת החלק הקדוש ביותר של תורתנו, על ידי ἀγγέλων; כי השם הזה מביא את אלוקים להכרת האנושות, ודי כדי ליישב אויבים זה עם זה".
אז כן, אפשר לתרגם ἀγγέλων כ"מלאך" אבל גם כ"שליח" כמו בלוקס 7,24 לגבי "שליחי" יוחנן.
אבל בכל מקרה בקטע זה של יוסיפוס לא מדובר במסירת התורה אלא בלימודה, וברור שבהקשר זה צריך הלימוד להיות על ידי שליחיו ולא מלאכיו.

לסיכום, גם הפרק הזה מראה כי אין שום עקביות או דייקנות אצל מחברי הברית החדשה לגבי מקורות שהם מצטטים. למרות הטענה שסטפנוס היה תחת השפעת "רוח הקודש", ברור שהוא התבלבל לא מעט והוכיח שהרוח שהייתה בו לא הייתה קדושה, כי אותה רוח לא הצליחה לשים בפיו את כתבי הקודש הבסיסיים, כהווייתם.