שיעור בגיאוגרפיה על פי הברית החדשה

פרט ידוע מחוקרים רבים הוא כי מי שחיבר את הבשורה "על פי מרקוס", כנראה לא שהה מעולם בארץ הקודש כי הסיפור שכתב מכיל שגיאות גיאוגרפיות רבות.
כך לדוגמה מסכם זאת פרופ' וורנר קומל, במבוא לברית החדשה שחיבר:
"השיקולים נגד הנחה זו [שמרקוס, חברו של שמעון כאיפה, כתב את הבשורה על פי מרקוס] כבדי משקל. ברור שלמחבר אין שום ידע אישי בגיאוגרפיה של ארץ הקודש, כפי שניתן לראות מן הטעויות הגיאוגרפיות הרבות. הוא כותב עבור נוצרים גויים, עם פולמוס חד נגד היהודים הלא מאמינים. הוא אינו יודע שההתייחסות למותו של יוחנן המטביל (מ-6:17) סותרת את המנהג דאז. האם מאמין מירושלים יכול לפספס את העובדה שהסיפור שמתחיל ב-6:35 והסיפור שמתחיל ב-8:1 הם שתי גרסאות לאותו סיפור? המסורת לפיה בשורה זו נכתבה על ידי מרקוס היא אפוא אמינה בקושי... כתוצאה מכך, מחבר הבשורה "על פי מרקוס" אינו ידוע לנו" (עמ' 97, באנגלית).

כפי שהובא בקטע דלעיל, למעשה, אחת הסיבות לכך שחוקרים רבים מטילים ספק בכך שהסופר האנונימי של מרקוס היה איש יהודי ויליד ארץ ישראל, נובע בדיוק בגלל הימצאותם של מספר טעויות גיאוגרפיות, שגיאות ובלבולים שונים בבשורה זו. אם הסופר היה יליד ארץ ישראל ויהודי, איך הוא היה כל כך בור בנוגע לגיאוגרפיה של האזור שהיה חי בו?

פרופ' לי מרטין מקדונלד ופרופ' סטנלי פורטר, בחיבורם "הנצרות הקדומה וכתביה הקדושים" (באנגלית), כותבים:
"בעיקר, הטיעונים נגד מרקוס, יהודי תושב ירושלים ואחר כך בן לווייתו של פאולוס וגם של פטר, ככותב את הבשורה הזו הם שהוא לא נראה אחד המכיר את הגיאוגרפיה של ארץ ישראל במאה הראשונה (מרקוס 7:31; 11:1) או את המנהגים יהודיים. הוא גם מכליל יתר על המידה את היהודים ומדבריו עליהם נראה שהוא מרחיק את עצמו, ואינו משקף את התיאולוגיה של פאולוס או פטר כפי שהיינו מצפים מבן לווייתם” (עמ' 286).

על מנת להבהיר את הדברים, נביא כדוגמה את מה שאנו קוראים בפרק 11 (פסוק ראשון):
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם אֶל־בֵּית־פַּגֵּי וּבֵית־הִינִי אֶל־הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו׃

אולם בפרק הקודם, בפסוק 46, קראנו שישוע היה ביריחו (צפונית-מזרחית מירושלים). מהמשפט שלמעלה עולה כי ישוע וחבורתו נסעו מיריחו לירושלים דרך בית פגי ואז לבית-היני. עם זאת, זה די בלתי אפשרי. בית-היני (מזרחית דרומית לירושלים) רחוקה מירושלים כמה קילומטרים וקרובה יותר ליריחו, לעומת בית-פגי שנמצאת בסמיכות ממש לחומות ירושלים.

התיאולוג דניס נינהם מעיר על כך:
"הפרטים הגיאוגרפיים יוצרים רושם מביך, במיוחד כשבית-פגי ובית-היני מובאים בסדר ההפוך לזו בה מטיילים מיריחו היו מגיעים אליהם... ועל כן עלינו להניח כי מרקוס לא ידע את מיקומם היחסי של שני הכפרים בדרך יריחו”... (Saint Mark, pp. 294-295).

ברור שהמשיחים למיניהם יכחישו כי ישנה טעות וכהרגלם, ינסו להביא כל מיני תירוצים. עם זאת, מחברו של הבשורה על פי מתי לא העתיק את הטעות של מרקוס, ואצלו הגרסה שונה במעט (21:1): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וַיָּבֹאוּ בֵית־פַּגֵי אֶל־הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנַיִם מִן־הַתַּלְמִידִים׃ שימו לב שמתי הסיר את ההתייחסות לבית-היני לחלוטין. ההסבר הסביר ביותר הוא שמתיו הבחין בשגיאה של מרקוס וניסה לתקן אותה. כפי שמודיע לנו גם פרופ' רנדל הלמס: "מרקוס כותב על סמך ידיעה מעורפלת בגיאוגרפיה של אזור יהודה, בלי לדעת שמי שמתקרב לירושלים ממזרח בדרך מיריחו יגיע תחילה לבית-היני ואז לבית-פגי, ולא בסדר ההפוך כפי שהוא ציין”.

ברוס מצגר מזכיר מספר טעויות פנימיות וגיאוגרפיות בברית החדשה בהן ניסו מעתיקים להיפטר: "כמה מעתיקים ניסו להתאים את התיאור ביוחנן של הכרונולוגיה של הפסיון (תיאור הייסורים) לזה שבמרקוס על ידי שינוי 'השעה השישית' של יוחנן 19:14 ל'השעה השלישית' (שמופיעה במרקוס 15:25). ביוחנן 1:28, אוריגנס שינה מ-בֵית אֳנְיָה (בית-היני) ל-בית-עברה כדי להסיר את מה שהוא ראה כקושי גיאוגרפי, וקריאה זו קיימת בכתבי יד רבים וכן בתרגומים שונים, כולל ה-KJV. בהצהרת מרקוס 8:31 "שֶׁצָּרִיךְ בֶּן־הָאָדָם לֵעָנוֹת הַרְבֵּה... וְיֵהָרֵג וּמִקְצֵה שְׁלשֶׁת יָמִים קוֹם יָקוּם", נראה שיש קושי כרונולוגי, וכמה מעתיקים החליפו את הניסוח לניסוח מוכר יותר, "ביום השלישי". מחבר האגרת אל העברים מציב את מזבח הזהב של הקטורת בקודש הקודשים (9:4), בניגוד לתיאור המשכן של הברית הישנה (שמות 30:1-6). מחבר קודקס ותיקנוס והמתרגם לגרסא האתיופית "תיקנו" את המתואר על ידי העברת המילים לפסוק השני, ששם מפורטים הכלים שבמקום הקדוש”.*

חוקר המקרא ריימונד בראון, מציין את חוסר יכולתו של מחבר הבשורה "על פי מרקוס" לזהות את המקומות הגיאוגרפיים בארץ ישראל הקדומה. במבוא לברית החדשה שהוא חיבר, הוא כותב (עמ' 159-160): "לומר שמחבר הבשורה היוונית הזו היה מרקוס, יהודי (יש להניח היה דובר ארמית) מירושלים שהפך מוקדם  יותר למשיחי, קשה להתיישב עם הרושם כי לא נראה שהיא מתורגמת מהשפה הארמית... וכי זה נראה משובש לגבי הגיאוגרפיה הארץ-ישראלית (הניסיון לטעון שמרקוס השתמש בגיאוגרפיה לצרכים תיאולוגיים ולכן לא טרח לדייק נראה דחוק)".

בהערת שוליים 83, בראון חשף למעשה מקרה נוסף לחוסר היכרותו של מחבר הבשורה עם הגיאוגרפיה של ארץ ישראל, והוא ממשיך:
"מרקוס 5:1-13 מתבלבל לגבי המרחק בין אֶרֶץ הַגֵּרָשִׁיִּים** לכנרת. מרקוס 7:31 מתאר מסע מצור לכנרת דרך צידון באמצע הדקאפוליס (עֶשֶׂר הֶעָרִים). למעשה, הולכים מצור לכנרת בדרך דרומית מזרחית וצידון הינה צפונה לצור, והתיאור של הכנרת באמצע הדקאפוליס מביך (הערת המתרגם: הכינרת נמצאת במערב של דקאפוליס). גם לומר שסירה המפליגה לבית צידה (בצד הצפוני-מזרחי של הכנרת) מגיעה לגינוסר (בצד צפון-מערב) עשויה אף היא להעיד על בלבול (6:45-53). איש לא הצליח לאתר את דַּלְמָנוּתָא (8:10)...

למרות שבראון מנסה להסביר את השגיאות הגיאוגרפיות הללו על ידי קביעתו כי "יש להודות שלעיתים אפילו ילידי מקום אינם בקיאים במיוחד לגבי הגיאוגרפיה", הוא לא מכחיש את נוכחותם בטקסט. בהערת שוליים אחרת הוא מציין כי:
ניתן להביא דוגמאות רבות אחרות שבהן ישנן סתירות שלא ניתן ליישב. מכיוון שלמתי יש דרשה על ההר וללוקס יש דרשה דומה במקום מישור (מתי 5:1; לוקס 6:17), כנראה שהיה מישור בצד ההר. מכיוון שבמתי לומדים את תפילת האדון בדרשה זו ובלוקס לומדים אותה מאוחר יותר בדרך לירושלים (מתי 6:8-13; לוקס 11:2-4), בוודאי ששכחו אותה התלמידים וגרמו לישוע לחזור על כך. מרקוס 10:46 מציג את ריפוי העיוור לאחר שישוע עזב את יריחו, בעוד שלוקס 18:35-19:1 ממקם אותו לפני שנכנס ישוע ליריחו. אולי ישוע עזב את יריחו של התנ"ך ונכנס ליריחו של הברית החדשה!" (עמ' 109-110).

יתרה מזאת, הבשורה על פי לוקס, בשורה אנונימית נוספת, מכילה גם מספר טעויות גיאוגרפיות, בין היתר, שהובילו חוקרים למסקנה כי המחבר שלה לא היה  מארץ ישראל. בראון מסביר: "השלב הא חרון במסעו של ישוע עד הגעתו לירושלים (17:11-19:27). זה מתחיל עם ריפוי עשרת המצורעים, מעשה שאינו קיים בבשורות האחרות, וכולל את סיפורו של השומרוני המודה לישוע (17:11-19). ישוע נסע לכיוון ירושלים מאז 9:51, וב-9:52 נכנסו שליחיו לכפר שומרוני. לומר שברגע זה של הסיפור (הערת המתרגם: כ-8 פרקים מאוחר יותר) הוא עדיין עובר בין השומרון לגליל מוכיח לנו כי המסע שלו הוא מסגרת מבוימת (וגם שללוקס לא היה מושג מדויק לגבי הגיאוגרפיה הארץ-ישראלית)".

בספרו "מה הם אומרים על לוקס", פרופ' מארק אלן פאוול סבור כי ידיעתו של לוקס בגיאוגרפיה של ארץ ישראל נראית כל כך לקויה עד שאחד מן החוקרים הבולטים לא התאפק וזרק הערה:
"אי אפשר לשחזר את מסלולו של ישוע על המפה, ובטוח שלא הייתה מפה ברשותו של לוקס"... (באנגלית, עמ' 6).

פרופ' ג'ורג' א. וולס, בספרו, The Historical Evidence for Jesus, (עמ' 230) מזכיר מספר טעויות גיאוגרפיות בתוך הבשורה על פי מרקוס, והוא מרבה לצטט חוקרי מקרא שונים המודים בנוכחות טעויות ואי-דיוקים (בלשון המעטה) בבשורה זו:
"מרקוס עושה טעויות חמורות בהתייחסויות הגיאוגרפיות שלו לארץ הקודש. הוא מכיר את שמות המקומות הגליליים ואת מיקומם היחסי הכללי של היישובים, אך לא פרטים ספציפיים. לכן הוא "מייצג את ישוע כנוסע קדימה ואחורה בגליל ובשטחים הסמוכים בצורה תמוהה" (הווארד ק. קי, Community of the New Age: Studies in Mark's Gospel, עמ' 102- 3). ללכת (כפי שנאמר על ישוע במרקוס 7:31) מצור דרך צידון לכנרת "זה כמו לנסוע מקורנוול ללונדון דרך מנצ'סטר" (ה. אנדרסון, הבשורה על פי מרקוס, עמ' 192). "אי אפשר להתחקות ברצף אחרי התייחסויותיו (של מרקוס) לתנועותיו של ישוע בעוברו את הכינרת. גם אזכור של מקומות ספציפיים בסמוך לכנרת הם אתרים לא ידועים, כדוגמת דלמנותה (8:10), או שהם לא מדויקים בעליל... ככל הנראה מה שהעסיק את מחבר הבשורה על פי מרקוס, שהיה אוסף ומעבד את הסיפורים על ישוע, היתה הכנרת והשטח סביבה - חלק מהאזורים יהודיים וחלקם גויים: זו היה פשוט תפאורה אידיאלית למסעותיו של  ישוע ותלמידיו, על מנת להראות כיצד גם יהודים וגם גויים מקבלים את מסריו באמונה. אולם, שמות המקומות במרקוס גרמו למבוכה בקרב הקוראים הראשונים כפי שניתן להיווכח במגוון הרחב של גרסאות במסורת הטקסטואלית בהן שמות מופיעים בבשורה”.

יצוין כי התרגום של הברית החדשה לעברית על ידי פרנץ דליטש, מנסה לעזור למחבר של הבשורה על פי מרקוס, ומתקן אותו ב-5:1. שם הוא מתרגם "אל ארץ הגדרים" כי גדר, הנמצאת דרומית מזרחית לכנרת, קרובה יותר. הברית החדשה בתרגום עברי חדש, מביאה "אל ארץ הגרשיים" (כנ"ל), בהתאם לטקסט היווני (שבו מופיע Γερασηνῶν). אולם כאן יש בעיה, כי גרש נמצאת הרבה יותר רחוק.
מהמשך הסיפור מובן כי חייבת להיות עיר סמוכה עם מדרון תלול שיורד אל הכינרת, וזו לא יכול להיות גרשׂ. גרש פשוט רחוקה מדי, ואין מדרון שעובר כל הדרך מאותו אתר לכנרת – כמה עשרות קילומטרים.
למרות כל הניסיונות של תיקון, אף על פי שגדר קרובה יותר בהרבה מאשר גרש, היא עדיין רחוקה מדי בכדי שתוכל להתאים לסיפור (למעלה מ-6 קמ' בקו אווירי).

צ'ארלס ליימון, בחיבורו, The Interpreter's One-Volume Commentary on the Bible, מסביר כי "במרקוס 5:1, המיקום הכללי נמצא בחוף המזרחי של הכנרת, אך המיקום המדויק מזוהה באופנים שונים. בכתבי היד העתיקים והטובים ביותר מופיע גרש, אך זה רחוק מדי מהכנרת בכדי להתאים. מתי שינה לגדר ("ארץ הגדרים", 8:28), אך, על אף שהוא קרוב יותר, עדיין רחוק מדי למי הכינרת. המעתקים המאוחרים שינו את שניהם לגרגשה, אשר עשוי להקביל לחורבות מסוימות בצד המזרחי של הכינרת. אולם זו נותרה בעיה" כי זה לא מה שכתוב...

כבר ציינו כי דלמנותה הינו מקום שלא ניתן לאתר. כמוהו גם עֵינוֹן שביוחנן 3,23, שמחבר הבשורה מאתר קָרוֹב לְשָׁלֵם. חוקרת המקרא אייווי בדוורת', בספרו Rationalising the Bible (כרך 3, עמ' 356) מציינת כי חוקרים רבים מסכימים לכך שמעולם לא היה מקום בשם זה בקרבת שלם.

הוכחנו אפוא כי מעתיקי הברית החדשה בהחלט היו מודעים לנוכחות טעויות וסילופים הרחוקים מהמציאות. במקרה זה מדובר בטעויות גיאוגרפיות, בתוך הטקסט של הברית החדשה. זו הסיבה שהם ניסו לנקות את כל השגיאות הברורות שחוזרות בטקסטים שלהם. איכשהו, רבים מהטעויות הללו "תוקנו" עם חלוף הזמן, בעוד שעל אחרות דילגו. גם אם רואים כיום ניסיונות של מתרגמים "מאמינים" להמשיך במלכת התיקון, אין זה פוטר את חוסר כנותם של המיסיונרים המשיחיים שפועלים לתקן שגיאות שמראות על סילוף ובמקומם להציג שלימות תיאולוגית חפה מטעויות...

  * The Text of the New Testament. Its Transmission, Corruption, and Restoration (Third Enlarged Edition, 1992, Oxford University Press), pp. 199-200

** לפי הברית חדשה בתרגום עברי חדש ע"י החברה לכתבי קודש