אלוהים רוצה למשול בעם היהודי או להוקיע אותו?

 אתם בטח מכירים את זה, שלפני שחותמים על חוזה כלשהו צריך לקרוא את האותיות הקטנות?

אם כך בכל דבר בחיינו, קל וחומר שכאשר מחליטים להאמין בטקסט דתי מחייב, הטוען להיות המפתח הבלעדי לגן העדן, צריכים לבדוק היטב שאין כאן הטעיה שתוליך אותנו ישר אל השאול...

בוא נשווה שני טקסטים, האחד נכתב לפני יותר מ-2500 שנה, מדובר באחד הנבואות הבולטות ביותר שהנצרות והמיסיונרים מן היהודים המשיחים משתמשים בה, ומקורה בנביא ירמיהו (ל"א פס' ל'-ל"ג) והשני, ציטוט של אותה נבואה באגרת אל העברים (8,8-12).

למעשה מדובר בנבואה שמבטיחה "ברית חדשה". משם הנצרות לקחה וייחסה לעצמה את אותה ברית מובטחת וקראה את ספרה הקדוש בשם "הברית החדשה" אל מול הברית הישנה, התנ"ך.

זהות מחבר הספר אינה ידועה, ובניגוד לאיגרות פאולוס, שמו של המחבר אינו מצוין בפסוק הראשון של האיגרת. המסורת הכנסייתית משייכת את כתיבת האיגרת לשאול התרסי (פאולוס), אך זו מסורת כנסייתית בלבד.

באותה אגרת, בפרקים 7-8, מדובר על הכהונה ועל הכהן הגדול. לפי טענת מחבר האגרת, הכהונה איננה עוד רלוונטית כי היא לא הייתה שלמה, ועם ישוע באה כהונה מסוג חדש, כדוגמת כהונת מלכי-צדק בתקופת אברהם, ומצהיר כותב האגרת: "כִּי בְּהִשְׁתַּנּוֹת הַכְּהֻנָּה צָרִיךְ שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה גַּם־הַתּוֹרָה... בַּעֲבוּר אֲשֶׁר הַמִּצְוָה הַקֹּדֶמֶת הוּסָרָה בִּהְיוֹתָהּ חֲלוּשָׁה וְקִצְרַת־יָד מֵהוֹעִיל׃ כִּי הַתּוֹרָה הִיא לֹא־הִשְׁלִימָה דָּבָר...". (פרק 7 פסוקים 12 ו-18-19)

בפועל, האיגרת משרטטת את התיאולוגיה הפרשנית של הנצרות ומצהירה בצורה ברורה ושלא ניתנת לערעור על תורת ההחלפה - אשר יצרה את לב לבה של האנטישמיות והשנאה הנוראה שהעם היהודי חווה לאורך הדורות. תורת ההחלפה מגיעה מלימוד הפשט של כותב האיגרת אל העברים, וזאת התפיסה שאימצה הכנסייה הנוצרית לכל זרמיה ומיניה במהלך הדורות, ולמרות שכנסיות מסוימות מתנערות ממנה, היא עדיין קיימת ובועטת אצל פונדמנטליסטים רבים, כולל היהודים המשיחיים.

להלן הקטע של הברית החדשה עם הציטוט של ירמיהו. שימו לב למשפט הפותח את הקטע, ואת המשפט המסיים, המדגישים כי התורה אינה שלמה, בניגוד לנאמר "תורת ה' תמימה" (תהילים י"ט,ח') וכעת היא גם לא בתוקף:

"כִּי אִלוּ הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה הַהִיא גְּמוּרָה לֹא־יְבֻקַּשׁ מָקוֹם לִשְׁנִיָּה׃ כִּי־כֹה אָמַר בְּהוֹכִיחַ אֹתָם הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּחַלְתִּי בָם נְאֻם־ה'׃ כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־ה' נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃ וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם׃ כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם (וּלְפִשְׁעֵיהֶם) לֹא אֶזְכָּר־עוֹד׃ הִנֵּה כְּשֶׁאָמַר בְּרִית חֲדָשָׁה יִשֵּׁן אֶת־הָרִאשׁוֹנָה וּמַה־שֶּׁהוּא נוֹשָׁן וּמַזְקִין קָרַב קִצּוֹ׃

עכשיו נבחן את הרשום בדברי המקור בירמיהו בפרק ל"א:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה'; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-ה'. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-ה', נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-ה': כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-ה'--כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד.

והנביא ממשיך: כֹּה אָמַר ה', נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, מִלְּפָנַי--נְאֻם-ה'; גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ, מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי--כָּל-הַיָּמִים.

במקור הנביא אומר "בעלתי בם" – היינו שהוא ימשול על העם היהודי, ולא "בחלתי בם" – היינו שהוא מאס בו. ניתן לראות בברור כיצד מחבר אגרת אל העברים מצטטת, משנה ומסלף מילה אחת קטנה וכך יוצר חיץ בין הברית החדשה לכאורה שהכהן הגדול החדש שלה הוא ישוע, לבין התנ"ך ("הברית הישנה"), ועל הדרך הוא גם תופס טרמפ וממציא יש מאין פרשנות משלה לכל הנבואה הזו של ירמיהו.

כיצד לא קופץ מול עיני המשיחיים הסילוף המחריד המוציאה את כוונת הנביא מהקשרה במטרה מכוונת ומבהילה?

בפרק ל"א בספר ירמיהו, מתחייב הנביא שהברית החדשה המדוברת תכתב בקרבם של בני ישראל– היינו, שְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתו, כל בית ישראל וכל בית יהודה. למרות שעם ישראל לא תמיד קרוב לאלוקיו ועושה את רצונו, הוא יסלח להם כי הוא הבעלים שלהם – "בעלתי בם": הקדוש ברוך הוא הבעל של ישראל ואנו אשתו (ראה ישעיהו נ"ד, א'-ח').

שימו לב גם לדברי הנביא בפסוק ל"ד - כל עוד שהשמש תאיר, וכן הירח והכוכבים בלילה על משמרותיהם, עם ישראל יתקיים, והברית של הא-ל עמו תתקיים גם כן.

לא ברור אם כן מהיכן 'הקריצה' הנצרות וכותב האגרת על העברים את הסילוף הנוראי הזה של "בחלתי בם". כאשר בוחנים את שורש המילה "בעלתי", רואים כי הוא מובנה ושורשרה מהשורש ב.ע.ל; במקורה אדון, מי שהרכוש שייך לו, מי שיש לו אישה. המילה נמצאת בכל השפות השמיות באותם מובנים:
אכדית: bēlu
אוגריתית ופיניקית: bʕl
ערבית: بَعْل

דוגמאות שונות מהתנ"ך לשימוש במילה:

"אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי י"ב,ד)
"עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתֹו" (קהלת ה,י"ב)
"דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי" (שופטים ט,ג)

במילה בעל, אם כן, אין שום צורה או דרך להבין שהכוונה היא לבחילה!!

השורש ב.ח.ל שמשמעותו להוקיע ,להקיא מתוכו. הבנת הטקסט בצורה הזאת סוטרת את דברי הנביא בטח ובטח כאשר קוראים את מלוא הפרק מתחילתו ועד סופו:

כֹּה, אָמַר ה', מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר, עַם שְׂרִידֵי חָרֶב; הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ, יִשְׂרָאֵל. מֵרָחוֹק, ה' נִרְאָה לִי; וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים, בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן; נָטְעוּ נֹטְעִים, וְחִלֵּלוּ. כִּי יֶשׁ-יוֹם, קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם; קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל-ה' אֱלֹקֵינוּ. (ירמיהו ל"א, א עד ה)

מדובר כאן על העם היהודי, לא על קהילה משיחית, גוף המשיח או גויים רבים שהגיעו אל האמונה, אלא "עם ישראל" פשוטו כמשמעו!

תראו איזה אהבה מקרין ה' על עם ישראל, ומה הוא אמר לנביא עליהם...

כִּי-כֹה אָמַר ה', רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה, וְצַהֲלוּ, בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם; הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ, וְאִמְרוּ, הוֹשַׁע ה' אֶת-עַמְּךָ, אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ--בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו: קָהָל גָּדוֹל, יָשׁוּבוּ הֵנָּה. בִּבְכִי יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם--אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם, בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ: כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. (שם ו-ח)

כאן מביע ה' את מחויבותו ואת אהבתו הנצחית לעם היהודי ללא קשר לאמונה משיחית או משהו אחר.

ואכן, באותה נשימה, יש לא-ל מסר לאומות ולעמים האחרים וגם לכם:

שִׁמְעוּ דְבַר-ה' גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק; וְאִמְרוּ, מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ, כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. כִּי-פָדָה ה', אֶת-יַעֲקֹב; וּגְאָלוֹ, מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. וּבָאוּ, וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן, וְנָהֲרוּ אֶל-טוּב ה' עַל-דָּגָן וְעַל-תִּירֹשׁ וְעַל-יִצְהָר, וְעַל-בְּנֵי-צֹאן וּבָקָר; וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה, וְלֹא-יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד. אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו; וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים, וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם. וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים, דָּשֶׁן; וְעַמִּי אֶת-טוּבִי יִשְׂבָּעוּ, נְאֻם-ה'. (שם ט-יג)

באותה תקופה, כל הגויים יודו בטעותם כאשר יראו את גאולת ישראל. ולא, שם לא מדובר או מוזכרים בכלל שובו של משיח, בלקיחה או בגויים שיסתפחו לאמונת ישראל... כפי שכתוב "אֵלֶיךָ, גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי-אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ אַךְ-שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין-בָּם מוֹעִיל" (ירמיהו ט"ז, י"ט)

לאחר שתשימו לב לשינוי הקטן הנ"ל (מבין אחרים מאותו סוג), תוכלו להבין באור חדש מה הייתה המוטיבציה של מחוללי האיקוויזיציה, השואה, הרדיפות, התקנות וההגבלות על היהודים בכל מקום בו היו. תוכלו להבין מה היה הגורם לסילופים, השקרים והעלילות על היהודים ותורות השקר למיניהן... מאיפה מצאו את השראתם אם לא ב"בחלתי בם"?

ומי ינחם את העם היהודי?

כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי, אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד, יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד; הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה, כִּי אַתָּה ה' אֱלֹקָי. כִּי-אַחֲרֵי שׁוּבִי, נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי, סָפַקְתִּי עַל-יָרֵךְ; בֹּשְׁתִּי וְגַם-נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים--כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ--רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם-ה'. כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ. וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל-עָרָיו, יַחְדָּו: אִכָּרִים, וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר. כִּי הִרְוֵיתִי, נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וְכָל-נֶפֶשׁ דָּאֲבָה, מִלֵּאתִי. עַל-זֹאת, הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה; וּשְׁנָתִי, עָרְבָה לִּי.

הקב"ה יקבץ את העם היהודי, לא את גוף המשיח שרובם ככולם אינם יהודים...

כך שלאורך כל הפרק וגם אחריו אין שום ברית חדשה בה מובטח ישוע להיות הכהן הגדול שיישנה או יחליף את תורת ישראל המיושנת כביכול. וכן אין שום מקום לפרשנותה של האגרת אל העברים שהשתלטה על הנצרות וכן על היהודים המשיחיים (כאילו יש הבדל?) - פרשנות אנטישמית ומנוגדת לרוח הקודש, לשכינה, ומזלזלת בה והופכת את דבר השם לכתב מסית.

אז מכירים את זה שלפני שחותמים על חוזה כלשהו צריך לקרוא את האותיות הקטנות? קל וחומר וכל שכן כאשר מדובר בטקסט שרבבות בני אדם נותנים בו אמון כמפתח לגן העדן... סילוף אחד קטן שתוצאותיו היו הרסניות במהלך ההיסטוריה...