לשון יחיד ורבים בפרק ישעיהו נג' וכישלונה הלשוני של הפרשנות המשיחית
יהודים משיחים מתעקשים לומר כי הפרק נ"ג (53) של ספר ישעיהו הנביא מדבר על היחיד, ולכן לא יתכן כי המדובר בעם ישראל. וכיצד אפשר שהפרק ידבר על עם שלם כשהו מדבר כולו על עבד אחד?
התשובה פשוטה ומובנת מאליה: הנביא בלשונו הפואטית, מדבר על העם כעל היחיד. הוא קורא לו "עבדי יעקב" (ראה להלן) שזהו לשון יחיד בלשונו של הנביא ישעיהו. הוא עובר מלשון רבים ליחיד בדברו על עם ישראל אפילו באותו פסוק "אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי" (פרק מ"ג פסוק י'). אף בפרק נ"ד: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח… וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאיתי נאום ה'".
הנביא ישעיהו פתח בלשון יחיד על עם ישראל ואחר כך המשיך בלשון רבים. כיוון שאין פסוקים אלו שנויים במחלוקת בין הפרשנים הנוצרים והיהודים, הרי ברור שזהו לשונו של הנביא.
ברור שניתן לדבר על עם ישראל בלשון יחיד כפי שאנו רואים בתורה "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט פסוק ב) אולם, ברור שלא ניתן לדבר על אדם אחד יחידי בלשון רבים.
והנה בפרק נ"ג בישעיהו פסוק ח': "מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו"- אף כאן הנביא ישעיהו עובר מלשון יחיד ללשון רבים. שכן המילה 'למו' משמעותה 'להם', ובמקום שהנביא יכתוב מפשע עמי נגע 'לו' שאז ורק אז יהיה מובנו על העבד היחיד, הוא כותב את המילה 'למו' שמשמע שהעבד הוא רבים.
הרי זו סתירה מפורשת לפרשנות המשיחית על הפרק שכן לא ניתן לדבר על אדם יחידי בלשון רבים כלל, לכן האפשרות שישו הוא העבד המדובר בפרק איננה קיימת.
עבד ה' - עם ישראל
על מנת לגלות מיהו העבד המדובר בפרק, עלינו לזכור את הכלל: פסוקים באור מסבירים פסוקים בחשכה.
אם פרק נג' איננו מגלה את זהותו של העבד בשל היותו 'שירה נבואית פואטית סתומה', הרי שהפרקים שלפניו חושפים את זהות העבד, שכן אין ישעיהו נ"ג הפרק היחידי בספר, כך מספר לנו הנביא ישעיהו בתשעה מהפרקים המקדימים את פרק נ"ג.
1. "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי" (פרק מ"א פסוק ח')
2. "אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואמר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך" (פרק מ"א פסוק ט')
3. "אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה" (פרק מ"ג פסוק י')
4. "ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו" (פרק מ"ד פסוק א')
5. " כה אמר ה' עשך ויצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו" (פרק מ"ד פסוק ב')
6. "זכר אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה יצרתיך עבד לי אתה ישראל לא תנשני" (פרק מ"ד פסוק כא')
7. "למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני" (פרק מ"ה פסוק ד')
8. " צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רנה הגידו השמיעו זאת הוציאוהו עד קצה הארץ אמרו גאל ה' עבדו יעקב" (פרק מ"ח פסוק כ')
9. "שמעו איים אלי והקשיבו לאומים ה' מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי וישם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (פרק מ"ט פסוק א')
10. "עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (פרק מ"ט פסוק ג')
הרי פסוקים מפורשים מפרק מ"א ועד פרק מ"ט כי העבד המדובר בכל הפרקים שלפני ישעיהו נ"ג הוא "עבדי יעקב", הוא העבד היחידי המוזכר שוב ושוב בכל הפרקים הקודמים לפרק נ"ג. מהפרקים שמיד אחרי ישעיהו נ"ג, כלומר פרקים נ"ד עד ס"ו, היינו עד סוף ספרו של ישעיהו הנביא, ניתן ללמוד כי ישנם "עבדים" לה'" בלשון רבים, כפי שמעיד גם הפסוק השלישי למעלה (אתם עדי...).
אותו "עבדי יעקב" המופיע מספר פעמים רב בפרקים שלפני ישעיהו נ"ג, הם אותם העבדים לה' בלשון רבים המופיעים אחרי ישעיהו נ"ג.
הנביא ישעיהו אף מפרט מהו הקריטריון להיות עבד לה', ואלו הם הפסוקים המורים על כך: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה'" (ישעיהו פרק נד' פסוק יז'). (עבדי ה" המופיע בפסוק זה נאמר בלשון רבים).
פסוק זה אינו שנויי במחלוקת, הוא נאמר על "כנסת ישראל" הנמשלת ל"עניה סערה" ו- ל"רני עקרה" בתחילת פרק נד'. הלשון בפסוק "זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם" היא בלשון רבים ולא יחיד, עם שלם - "עבדי יעקב".
(...) "והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו ונשען על ה' קדוש ישראל באמת" (ישעיהו י', כ'). וזוהי המשמעות של הפסוק (שמות 19 5-6): "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".
הנביא ישעיהו במהלך דברי נבואתו מגדיר בדיוק מופלא מיהו "עבדי יעקב". הגדרתו זו מתחלה מפרק מ' עד סוף הספר. הוא אף מגדיר את הבשורה אותה צריך "עבדי יעקב" לבשר לעולם- את אחדות ה' המוחלטת.
"אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר אם בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה", "אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם ה' ואני אל" (ישעיהו מ"ג י'-י"ב).
(...) הנביא ישעיהו אף הוא לא המציא הגדרה זו, היא נובעת ישירות מהתורה: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתים מארץ מצרים אני ה' אלהיכם" (ויקרא כ"ה נ"ה), "לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלהיכם", "את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו אני ה'", "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט ב') (כ"ו א', ב').
בפסוק זה האחרון אנו רואים כי ההתייחסות לעם ישראל היא בלשון יחיד "ויחן שם ישראל". עם ישראל עבדיו של ה' על פי הגדרת התורה בעצמה: "עבדי הם אשר הוצאתי ממצרים". בכלל כל עשרת הדברות נאמרו לעם ישראל בלשון יחיד: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות י"ט ב') וכו'.
מכאן שאין שום שאלה מדוע בפרק נ"ג בישעיהו הפרק מדבר בלשון יחיד, מפני שהתנ"ך מרבה לעשות זאת בשפתו ובהתייחסותו לעם ישראל, בדיוק כפי שגם התורה בספר שמות כותבת "ויחן" בלשון יחיד.
הערה:
עיוות קטן בתרגום התנ"ך משנה הרבה מאמיתותו
ישנם יהודים משיחיים רבים דוברי אנגלית המשתמשים בתרגומי התנ"ך הידועים כ"תרגום של המלך ג'יימס (King James Version) ותרגום ה- NIV; שם, תרגמו את המילה "עבדי" בעברית ל"Servant" באנגלית - שפירושו משרת. אין זה נכון לתרגם כך, שכן התרגום המדויק הוא: Slave המדגיש את היותו נתון תחת מרותו של האל באופן טוטאלי, הרבה יותר ממשרת, שכן העבד קנוי בעצמו וגופו לאדון, ולא רק מעשה ידיו כפי שהמילה משרת יכולה להתפרש. משרת יכול להיות אף שכיר יום ובודאי איננו קנוי בגופו למעביד מכאן שעצם המונח עבד סותר את אמונת המשיחיים.
הבה נזכיר שהיהודים המשיחיים אינם מאמינים שהמשיח הינו עבד. הם מאמינים שהוא "האלפא והאומגה", "האלף והתו" (חזון יוחנן 8,1 - 6,21). כלומר היה מתמיד, עוד לפני בריאת העולם, ויהיה אף אחריו, וכן היותם שלוש שהם אחד, ואחד שהוא שלוש, הם שווים לחלוטין.
אם כן, כבר בפסוק ראשון - "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד" (ישעיהו נ"ב י"ג) - ישנה בעיה לכאורה עם אמונתם. שכן כיצד ניתן בכלל לכנות את המשיח בשם "עבד"? וכי יש אלוהות עבד הנתונה תחת האלוהות אדון? הכיצד אלוהים יהיה עבד של עצמו?
ועד הערה (שאינה מתוך הספר):
ישעיה נ"ג במקורות נוצריים:
כך מפרש ה-Moody`s The Wycliffe Bible Commentary:
"בישעיה 6-52:1, אלוקים מעביר את החלטתו הנחושה להשיב את ישראל מגלותם..."מדובר שם על גלות בבל.
ישעיה 52:3: "למרות הכל, הם (ישראל) ישובו מהשביה בבבל."
ישעיה 52:5: "אלוקי ישראל מבטיח להפיל את בבל בכדי להוכיח את ריבונותו."
ישעיה 3-54:1: "זמן יגיעה... כאשר מאמיני אלוקים יהיו הרבה יותר במספר ממה שהיו לפני גלות (בבל)."
The Wycliffe Bible Commentary, עמ' 648-646, שיקגו, הוצאת Moody, 1962.
ישעיה 54:1: "עקרה:... חורבן ירושלים היה הגט בין אלוקים ועמו (50:1); הגלות, מסמלת את העקרות. בעולה (עיין 62:4): זאת היא העקרה ועזובה, מנותקת מבעלה, לגלות בבל.
The Interpreter’s Bible, כרך 5, עמ' 632, נאשוויל, הוצאת Abingdon, 1956.
ישעיה 53-54: "שיבת העם מהגלות מראה כי אלוקים היה איתו גם בחושך."
The Collegeville Bible Commentary, עמ' 466, קולג'וויל, הוצאת The Liturgical, 1989.
"הואיל ופרקים 55-40 (שכוללים את ישעיה נ"ג) סוקרים את גלות בבל..."
The New Bible Commentary: Revised, עמ' 619, גרנד רפיד, הוצאת William B. Eederman, 1970.
ראה גם: (The New Oxford Annotated Bible (New Revised Standard Version
The New Jerusalem Bible
Jerome Biblical Commentary
(Morna D. Kooker, Jesus and the Servant" (London: S.P.C.K., 1959
ואם ישעיה 52 וישעיה 54 מתייחסים לגלות בבל, האם נשמע הגיוני כי ישעיה 53 מתייחס למשהו אחר?!? מעניין לראות כי היהודים המשיחיים מתעלמים מהקשר הפרקים.
לחלק ב' לחצו כאן
