המרואיינת, קראו לה בשם בדוי על מנת לשמור עליה מהתנכלויות לא פחות בדיוניות, מוצגת כבר בכותרת-משנה כאחת ה"נראית כמו כולם (...) אבל נאלצת לחיות בסתר". בהמשך הכתבה נטען כי "מדינת ישראל הדמוקרטית אינה מאפשרת חיי חופש מצפון ודת אמיתיים" וכי משרד הפנים מתעקש למרר את חייהם של חברי הקהילות המשיחיות, ממש כמו במשטרים דיקטטורים אפלים. כמובן שהעיתונאית והמרואיינת מצרפים למעגל הרודפים האכזריים "אגודות דתיות" (לשון רבים) כמו "יד לאחים" הידוע - אצלם ואצל עיתון הארץ - לשמצה והמובא בתדירות, כדוגמא לכך - היות והיא האגודה הדתית היחידה הנאבקת בתופעת הכיתות והמיסיון.
הכתבת גם לא טרחה להתעדכן ולאשרר את אמיתות הדברים שהיא כותבת והיא החליטה לדובב את הרב שלום ליפשיץ ז"ל, כאשר היא הוציאה אותו מקברו על מנת להציג אותו כיו"ר יד לאחים - זאת יותר משבועיים לאחר שהלך לעולמו. כנראה שלא רק היהודים המשיחיים מאמינים על איש מת שהוא קם לתחייה, חי וקיים.
עובדתית, מדינת ישראל מאפשרת חופש מצפון ופולחן לכל דת וכת באשר היא. כמעט ואין כת שאינה רשומה כעמותה ובנוגע ליהודים המשיחיים, ניתן לציין את דבריו של המשיחי אודי צופף שייצג את ישראל בכנס המתעסק ברדיפתם של נוצרים בעולם: "אין רדיפה של מאמינים במדינת היהודים".
והעובדות מוכיחות:
- רובן ככולן של הקהילות המשיחיות הינן עמותות רשומות במשרד הפנים.
- חלקן מהקהילות המשיחיות שאינן עמותת בפני עצמן מסופחות לעמותות נוצריות.
- חלקן מוכרות באגף לעדותו דתיות שעל-יד משרד הפנים ככנסיות רשמיות (מלך המלכים ברשות ויין הילסדן הינה כנסיה פנטקוסטלית, שמן ששון הינה כנסיה אוונגליסטית, וכו').
- חלקן נהנין מהטבות מס על פי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.
- חלק נכבד מראשי הקהילות עובדים בתפקיד מיסיונר עבור כנסיות זרות, בניגוד לחוק הקובע כי "המקבל או המסכים לקבל כסף, שווה כסף או טובת הנאה חומרית אחרת תמורת הבטחה להמיר דתו או לגרום לכך שאדם אחר ימיר דתו, דינו שלוש שנים..." - ותוך העלמת עין מרשויות החוק.
לפי אותם נתונים, ניתן להיווכח כי - לא רק - שהיהודים המשיחיים אינם נרדפים על ידי המדינה, הם אף זוכים להטבות ויותר מכל, אף מיחס סובלני: יחס מעודף השם אותם מעל לחוק.
