האפיפיור בנדיקטוס ה-16 מזכה באופן מוחלט את העם היהודי מאחריות להוצאתו להורג של ישו בספר חדש שהוא מפרסם על הימים האחרונים בחייו.
בספר מנתח האפיפיור מקורות מהברית החדשה ופרשנויות תיאולוגיות על מנת לבחון את הטענה שהשתרשה במהלך אלפיים שנה כי היהודים הם שאחראים להוצאתו להורג של ישו – טענה אשר היוותה בסיס לרדיפות כנגד העם היהודי ברחבי העולם הנוצרי מאז מעברה של האימפריה הרומית לאמונה הנוצרית . מסקנתו הסופית של האפיפיור היא כי אין בסיס להאשמות אלה.
בין השאר מזכיר האפיפיור בספרו את הבשורה על פי יוחנן, שבה נאמר כי "היהודים" הם שדרשו כי ישו יוצא להורג. "אבל השימוש של יוחנן בביטוי הזה אינו מעיד – כפי שהקורא המודרני עשוי לחשוב – על כל תושבי ישראל והוא אף 'גזעני' באופיו", כתב האפיפיור. יצוין כי יחוס הבשורות לשליחים מהווה מסורת כנסייתית בלבד וכי הן הגיעו לאבות הכנסייה כחיבורים אנונימיים, ובנוסף חוקרים רבים מסכימים כי ספר יוחנן כנראה נכתב על ידי גוי.
הכנסייה כבר טענה לא מכבר, בוועדת וותיקן השנייה, כי אין להאשים את כל היהודים בזמנו של ישו וכן כל היהודים החיים בזמננו בצליבתו.
לעומת זה, הוצאה לאור המזוהה עם כת היהודים המשיחיים - קרן אחווה משיחית שמה, מדפיסה בדפוס בבעלות משיחית בירושלים (ינץ בע"ם), ספר שניתן בקלות לכנותו אנטישמי, המאשים את כל היהודים בכל הדורות בעיוות משפט וברציחתו של ישו. וכך ניתן לקרוא בספר "העמק שאלה" מאת הנוצרי-המשיחי פרנץ דליטש: "אשמת-עם היא, אשמת דם נקי הרובצת על כל עם ישראל בכל הדורות ובכל הזמנים".
מוקדם יותר בספרו, מתלונן דליטש על כך שישנם יהודים המנסים "להקטין את גודל הפשע אשר פשעו היהודים בצליבת ישוע, או משליכים את האשמה כולה מעל בני עמם..." בכך טוען דליטש ברוב חוצפתו, דומים היהודים לאינקוויזיטורים ה"מגללים את רצח הכופרים, שהם בעצמם חרצו עליהם משפט מוות, על ראש הממשלה...".
ביטויים חריפים נכתבו על ידו כנגד תורת ישראל וחכמיה: "התורה שנשארה כפגר מת בלי רוח חיים", "פטפטנות של מוכי שיגעון וחולי הנפש", "האם לא תרגיש בדבריהם כי הם יוצאים מפיות מלוכלכות של אנשים אשר שתו את כוס חמתו של הקב"ה עם כל שמריו?".
וזה גם אותו דליטש שתרגם את ספר הברית החדשה מיוונית לעברית – אותו ספר בו קוראים ומאמינים היהודים המשיחיים...
אם יהודים משיחיים מדפיסים, ומפרסמים ספרים מלאים דברי נאצה כלפי עם ישראל ותורתו, ברור למדי כי ישנם ביניהם הרואים בשואת אירופה עונש שמימי על היהודים בשל סירובם לקבל את ישו כמשיח ואלוה. כך ניתן לקראו במאמרו של ראש 'קהילת ירושלים - בית גאולה', מנו קלישר, 'השואה ואובדן האמונה'. קלישר כותב שאם היהודים בזמן השואה היו מקבלים את ישו כאלוהיהם, לא היו נרצחים. וכך, הוא קובע: "הסיבה העקרונית לכל מכה, תהיה אשר תהיה, נובעת מדחיית ישוע כמלך ומושיע ישראל."
מדברי קלישר גם ניתן להבין כי השואה הייתה רק דגימה ממה שהעם היהודי יקבל עקב עקשנותנו לסרב להאמין באלוהותו ובמשיחיותו של ישו: "כל עוד עם ישראל אינו מקבל את ישוע – הוא נשאר תחת האיום להיענש בכל רגע". ומוסיף ומסיים קלישר כי : "עקשות לב או בריחה מאלוהים (ישו) הנה מתכון בטוח לשואה נוספת"!
דברים דומים ניתן גם לקרוא באתר האינטרנט של לורה ואדי בקפורד מערד: "דחייתו של משיחו (של ה') גרם לחורבן הבית, לגלות.... השואה מהווה עדות לכך שה' מקיים את הבטחותיו..."
כאשר עדים אנחנו לשינויים תיאולוגים משמעותיים בכנסייה הקתולית המשפיעים לטובה ביחסיה עם העם היהודי, עצוב וכואב לראות כי דווקא יהודים מומרים מחזיקים עדיין בטיעונים תיאולוגיים מלאים שנאה ובוז לעם ישראל, ודואגים לשכנע את האזרחים בישראל בצדקתם של אותם טיעונים שגרמו לגלי שטנה ורדיפות במהלך הדורות, טיעונים שאף הגויים מחשיבים אותם לחשוכים – והיהודים המשיחיים מדפסים, ומפרסמים אותם לקהל הרחב.
