כי האדם עץ השדה - ישוע ואיכות הסביבה

התורה משווה את האדם לעץ....
יש לנטוע את שתיל העץ באדמה, בצורה יציבה. האדמה מספקת מזון לצמח וגם מקום להתפתחות השורשים. כמו העצים, בני אדם זקוקים לבסיס יציב, שיכול לספק להם ערכים ומוסר ולתמוך בהם בצמיחתם.
מי גשמים נספגים באדמה ובאמצעות מערכת מסועפת של שורשים, מגיעים אל גזע העץ, ענפיו ועליו. ללא מים יתייבש העץ וימות. התורה משולה למים וכדברי משה רבנו: "תיִזל כטל אמרתי" (דברים ל"ב, 2) והנביא ישעיהו: " הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (נ"ה, 1).
עץ זקוק לאוויר כדי להתקיים. האוויר מכיל חמצן, שהעץ זקוק לו לנשימה ודו תחמוצת הפחמן לתהליך הפוטוסינתזה. באטמוספירה בלתי מאוזנת, העץ ייחנק וימות. ה' יצר את האדם באופן דומה – "ויפח באפו נשמת חיים" (בראשית ב', 7). המלה העברית "נשימה" דומה מאוד למלה העברית "נשמה". כוחנו הרוחני מגיע, בצורה מטפורית דרך האוויר והנשימה.
 
כמו שעלינו להתייחס לכל אדם עם הכבוד הראוי אליו כי האדם נברא בצלם אלוקים (בראשית א' 20), עלינו לכבד את הטבע ולא להשחיתו.
 
בספר הברית החדשה ניתן לראות שיתייחסותו של ישוע לטבע מעוררת פליאה:
 
וַיְהִי מִמָּחֳרָת בְּצֵאתָם מִבֵּית־הִינִי וַיִּרְעָב׃ וַיַּרְא תְּאֵנָה מֵרָחוֹק וְלָהּ עָלִים וַיָּבֹא לִרְאוֹת הֲיִמְצָא־בָהּ פֶּרִי וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָא בָהּ כִּי אִם־עָלִים כִּי לֹא הָיְתָה עֵת תְּאֵנִים׃ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ מֵעַתָּה אִישׁ אַל־יֹאכַל פְּרִי מִמֵּךְ עַד־עוֹלָם וַיִּשְׁמְעוּ תַּלְמִידָיו׃ (מרקוס 11,12-14)
 
מסיפור זה עולות מספר שאלות:

-          "וַיָּבֹא לִרְאוֹת הֲיִמְצָא־בָהּ פֶּרִי" – מדוע עליו להתקרב לעץ על מנת לבדוק האם יש בו פירות? הרי ישוע הוא אלוהים ויש לו ראיה כזו שמאפשרת לו לדעת אפילו מה שקורה במקום אחר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמוּלְכֶם שָׁם תִּמְצְאוּ אָתוֹן אֲסוּרָה וְעַיִר עִמָּהּ הַתִּירוּ אֹתָם וַהָבִיאוּ אֵלָי." (מתי 21,2).

-          "כִּי לֹא הָיְתָה עֵת תְּאֵנִים" – מה צריכה להיות רמת הבורות של אדם הרוצה לקטוף עצים בעונה שאין בה פירות?

-          "מֵעַתָּה אִישׁ אַל־יֹאכַל פְּרִי מִמֵּךְ עַד־עוֹלָם" :

• קללת העץ סותרת את התורה האוסרת להשחית עצי פרי אף לא בעת מלחמה: "רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ תַשְׁחִית" (דברים כ', כ')
• מה ההיגיון בקללת העץ שתשאיר אותו רעב כאשר הוא יכל לגרום לעץ להניב פירות באותו רגע? הרי מסופר שהוא שיכפל לחמים ודגים להמון הרעבים (מתי 17,21).
• למה להעניש את אנשים שירצו לשבוע מפירות העץ בעתיד? יגיעו בעונה המתאימה ופתאום יגלו כי העץ מקולל? כיצד אדם המבין את התישכול של אדם רעב החושב למצאו אוכל והתאכזב יכול להתנהג כך לאחרים בניגוד למה שהוא מלמד: " וְכַאֲשֶׁר תִּרְצוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי הָאָדָם כֵּן תַּעֲשׂוּ־לָהֶם גַּם־אַתֶּם" (לוקס 6,31)
• כיצד קללה זו יכולה להתאים לאיש הנמשל לשה תמים שלעולם לא חטא?

כאן עולה תמיהה, כיצד קילל ישוע צמח שאינו יכול לגונן על עצמו?!

אולם מעיון נוסף, אנו רואים כי אין זה המקרה היחיד וכי כך נהג ישוע גם לגבי בעלי חיים, כפי שניתן לקראו בבשורה של לוקס כאשר גרם למותם של חזירים (לוקס 8,27-33):

 
"...וַיִּפְגְּשֵׁהוּ אִישׁ יֹצֵא מִן הָעִיר אֲשֶׁר שֵׁדִים בּוֹ מִיָּמִים רַבִּים וּבֶגֶד לֹא לָבַשׁ וּבְבַיִת לֹא יָשַׁב כִּי אִם־בַּקְּבָרִים... וַיִּשְׁאַל אֹתוֹ יֵשׁוּעַ לֵאמֹר מַה־שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לִגְיוֹן שְׁמִי כִּי־שֵׁדִים רַבִּים נִכְנְסוּ בוֹ׃ וַיִּתְחַנֲנוּ לוֹ לְבִלְתִּי צַוֹּת אֹתָם לָרֶדֶת אֶל־הַתְּהוֹם׃ וְשָׁם עֵדֶר חֲזִירִים רַבִּים רֹעֶה בָהָר וַיִּתְחַנֲנוּ לוֹ לְהַנִּיחַ לָהֶם לָבוֹא בְתוֹכָם וַיַּנַּח לָהֶם׃ וַיֵּצְאוּ הַשֵּׁדִים מִן־הָאָדָם הַהוּא וַיָּבֹאוּ בַּחֲזִירִים וַיִּשְׂתָּעֵר הָעֵדֶר מִן־הַמּוֹרָד אֶל־הַיָּם וַיִּטְבָּע׃"

הבעיה היא שהתנהגותו השלילית פגעה גם בבני אדם, לדוגמא כאשר הוא לא היסס להשוות גויים לכלבים (מתי 15,22-26):

"וְהִנֵּה אִשָׁה כְנַעֲנִית... וַתִּצְעַק אֵלָיו לֵאמֹר חָנֵּנִי אֲדֹנִי בֶן־דָּוִד כִּי בִתִּי מְעֻנָּה מְאֹד עַל־יְדֵי שֵׁד׃ וְלֹא־עָנָה אֹתָהּ דָּבָר וַיִּגְּשׁוּ תַלְמִידָיו וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לֵאמֹר שַׁלְּחֶהָ כִּי־צֹעֶקֶת הִיא אַחֲרֵינוּ׃ וַיַּעַן וַיֹּאמַר לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל־הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל... וַיַּעַן וַיֹּאמַר לֹא־טוֹב לָקַחַת אֶת־לֶחֶם הַבָּנִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לִפְנֵי צְעִירֵי הַכְּלָבִים׃"