יום שישי 23 לדצמבר 2005. מידע שהגיע לפעילי 'יד לאחים' מצביע על כך כי למחרת - בעצם יום השבת, מתוכננות הטבלות של יהודים בקהילת היהודים המשיחיים 'נחלת ישוע' אשר בבאר שבע. פעילי הארגון האנטי-מיסיונרי מודיעים על כך לרב הראשי של העיר, הרב יהודה דרעי, שמכנס בבהלה רבני 8 בתי כנסת הנמצאים בקרבת הקהילה המשיחית. תוכנית הפעולה יוצאת לדרך.
תשעת הרבנים, בהנהגת הרב דרעי, תכננו תפילה וזעקה מחוץ למתחם הקהילה המשיחית בשעה 10:30, כחצי שעה לפני מועד ההטבלה המתוכננת. ההוראות שניתנו לגבי אופן התפילה היו חד משמעיות: "שלא יעז אף אחד להפעיל אלימות בשום צורה שהיא – באים אך ורק להתפלל לאבינו מלכנו שבשמים", מתוך תקווה שבעקבות התפילה יזכו אותם יהודים האמורים להיטבל לערר בתשובה ולסור מדרכם הרעה.
בתחילת השבוע שעבר הסתיים המשפט בו תבעו היהודים המשיחיים את הרב דרעי ואת ארגון 'יד לאחים' בגין אירועי הפרת סדר וגרימת נזק בסך מיליון וחצי שקלים. לטענת התובעים המשיחיים, הרב דרעי פרץ למבנה הקהילה המשיחית ונכח באולם התפילה ברגע בו התפרעו מפגינים אחרים ועשו "את מה שהוא (הרב דרעי) ציפה שיתרחש" על סמך "המידע השגוי" שהעבירו אנשי ארגון 'יד לאחים' המסיתים. במהלך האירוע החמור הותקפו הווארד בס - ראש הקהילה ותובע נוסף, כאשר בס נדחף אל תוך בריכת ההטבלה בה חשק להטביל יהודים אחרים, וכתוצאה מכך נשברו משקפיו.
מדבר שקר תרחק
במהלך המשפט חל מפנה דרמטי לרעתם של היהודים המשיחיים כאשר הם סתרו את ראשית דבריהם המתפרסים בכתב התביעה.
בכתב התביעה נטען כי הסיבה להתפרעות המפגינים יסודה ב"מחשבה שמקורה במידע כוזב לגבי הטקס הצפוי של טבילת יהודים...", אולם במהלך שמיעת הראיות, חזרו בהם התובעים מטענה זו שיסודה אינה נכונה בעליל. אין ספק כי היה מדובר במידע אמין, מאחר והייתה לתובעים כוונה אמיתית לערוך הטבלה של שתי יהודיות באותה השבת.
לאחר שנתפסו ב'חוסר דיוק' בנושא זה, התעקשו המשיחיים להאשים את 'יד לאחים' במסירת מידע שגוי בטענה כי הארגון פרסם שהייתה אמורה להתקיים הטבלה "המונית". בקביעתם זו, הסתמכו היהודים המשיחיים על כתבה הכוללת דברי שחצנות מוגזמים מן העיתונות החרדית שפורסמה לאחר האירוע. אולם דבריהם נדחו על הסף בידי בית המשפט לאחר שהשופט עידו רוגזין קבע בפסק הדין כי "הואיל והכתבה התפרסמה לאחר האירוע, לא צריכה להיות המחלוקת שהכתבה לא יכלה לשנות את דעת הקהל, של אותם קומץ מפגינים, אשר גרמו לאירועי אי הסדר". משנתבקש התובע להבהיר כיצד הכתבה –שנכתבה כאמור לאחר ניסיון ההטבלה, ליבתה את היצרים, השיב: "זו לא פעם ראשונה שהם מדברים עליי ועל הקהילה שלי"... כמובן שלצד זאת לא הוגש חומר ראייתי על מנת לבסס טענה זו.
בקטע אחר בתביעה המדבר על מעורבות ארגון 'יד לאחים' באירוע של הפרת סדר באותה שבת, ציין הווארד בס את נוכחותו של ראש ישיבה מקומי שהוא מזהה כעובד הארגון. הרב הופתע מן הקשר הדמיוני - היות ולעולם לא שימש כנציג הארגון, לא עבד בו ולא התנדב בו. נציין כי הרב הגיע לאזור לאחר ההתפרעות במתחם הקהילה המשיחית ולא נרשמה התנהגות חריגה מצדו. טענת התובעים כי ל'יד לאחים' הייתה "חלק אינטגראלי ממה שהתרחש במקום" הופרך על-ידי כל העדים הנוספים שלא ראו כל קשר בין האירועים שהתרחשו לבין הארגון.
הרב בכנסייה?
כאמור, היהודי המשיחי הווארד בס, הצהיר בכתב התביעה כי הרב דרעי נכנס לתוך מתחם הקהילה ואף נכח באולם התפילה בעת ההתפרעות, אולם חזר בו בחקירתו הנגדית, והודה כי לא ראה את הרב בתוך מבנה הקהילה, ויתרה מזו, הוא גם לא ראה אותו עד השעה 13:00 לערך. כך גם לפי העדויות של כל עדי התביעה, הכוללים מומרים חברים בקהילה, גויים משיחים אחרים, ושוטרי משטרת ישראל, המוכיחות בצורה חד משמעית כי הרב דרעי הגיע לאזור לאחר החזרת הסדר על-ידי השוטרים וכי הוא תרם רבות להרגעת הרוחות. בפועל, הגיע הרב דרעי לאזור הקהילה המשיחית בסביבות השעה 10:30 – כמתוכנן, כשלתדהמתו הרבה שמע על קומץ אנשים שפרצו למתחם הקהילה המשיחית כחצי שעה לפני כן והתפרעו במקום. ברגע זה לא היה ניתן להיכנס לקהילה המשיחית ולהרגיע את ההמונים לאחר שהסדר הוחזר על-ידי השוטרים וכבר היו 4 עצורים במקום.
"אני התניתי את קיום התפילה בתנאי שיקראו למתפללים באיפוק ומי שלא יכול לשלוט ביצרו שלא יבוא, אסור לו להגיע למקום", אמר הרב דרעי בבית המשפט, "דרכינו הם דרכי נועם. אנחנו לא מאמינים באלימות. אני אומר את זה בכל מקום וגם כאן היום בביהמ"ש... איש לא היה מעלה על דעתו שיהודי שיוצא מבית הכנסת היה מחלל את השבת בשבירת חפצים וכדומה כשם שלא העליתי על דעתי שיהודי שומר מצוות יכנס לכנסייה בניגוד להלכה היהודית...".
ביחס לטענה השקרית - לפיה יכל הרב דרעי לצפות את אירועי אי הסדר, הוסיף וציין הרב בעדותו, כי לפני כ- 7 שנים אירע אירוע דומה שהתנהל על מי מנוחות ולכן הסיק, שגם האירוע נשוא התובענה יסתיים באופן זה.
בפסק הדין קובע השופט רוגוזין, כי לא נמצא קשר סיבתי בין אירועי אי הסדר שהתקיימו בתוך מתחם הקהילה המשיחית, לבין ארגון עצרת התפילה על-ידי הרב דרעי מחוץ למתחם הקהילה ושהתקיימה באופן תקין, וללא אירועי הפרת סדר.
המסית והמוסת
אחד הדברים הלא מובנים במשפט הזה, היא ללא ספק השאלה, מדוע בחרו המשיחיים לתבוע את רב העיר ואת הארגון המנהל מאבק נגד המיסיון, כאשר משטרת ישראל עצרה באותו אירוע ארבעה מפגינים, שהגיעו באופן פרטי למקום ופעלו על דעת עצמם, ויש להניח ששמותיהם מתועדים בתיק המשטרה? "חרף דברים אלו", אומר השופט, "בחרו התובעים, מטעמים השמורים עימם, שלא לתבוע את המפגינים עצמם, אלא רק את רב העיר באר שבע וארגון 'יד לאחים'", לכן ממשיך השופט: "אינני מקבל את טענת ב"כ התובעים לפיה התובעים ניסו לאתר את המפגינים: "ניסינו לאתר את האנשים עצמם שהשתתפו באירוע ונכנסו פנימה לתוך המבנה וגרמו הרס, אבל הדבר לא עלה בידינו..."."
כתות רבות נוהגות בדמוניזציה דמגוגית כלפי מי שמתנגד אליהן. הפחדה ואיומים הינה הדרך הנחוצה על מנת למנוע עזיבה, מחשבה לעזיבה, מחשבה ביקורתית, או כל ניסיון התנגדות לכת. במקרה של היהודים המשיחיים קיימת תעמולה זדונית ומכוונת כלפי הציבור החרדי בכלל, וכלפי 'יד לאחים' בפרט. בשנה אחרונה, חיצי ההסתה ורומחי המשטמה הופנו כלפי הארגון בניסיונות בלתי פוסקים לחבר את המחבל יעקב טייטל ל'יד לאחים'. יצוין כי טייטל, הנמצא כשיר לעמוד לדין – בין היתר בגין הפיגוע והניסיון לרצח של משפחה משיחית מאריאל – סובל מהפרעות התנהגותיות רבות והיה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. מסיתי הכת המשיחית נתלים בהודעה לכאורה של טייטל בחקירת השב"כ שטען כי היה פעיל בארגון למרות שלא הצליח להביא שום פרט נוסף לגבי מעורבות כלשהיא בארגון. כך היה גם כשהודה בפיגוע בבר-נוער בתל-אביב, כאשר חוסר בהירות בהודעתו ואי-יכולתו לשחזר את האירוע הביאו למסקנה המתבקשת כי הוא אינו דובר אמת.
משפט שכתב הסופר מיץ' אלבום בספרו "חמשת האנשים מגן עדן" מתאים לסיטואציה העכשווית בה נמצאת הקהילה המשיחית:
טינה היא כמו רעל. היא אוכלת אותך מבפנים. אנו חושבים ששנאה היא נשק לתקוף בו את מי שפגע בנו, אבל זוהי חרב פיפיות. ואת הנזק שאנו גורמים - לעצמנו אנו גורמים.
יצא שכרו בהפסדו
המשיחיים שדרשו מו הנתבעים פיצוי המסתכם בסכום עתק, לא הצליחו להוכיח כי נגרם להם נזק כלשהוא, למעט נזק למקרן שקפים בעלות 1,398 ₪ ולמשקפיים של ראש הקהילה בעלות של 5,774 ₪...
היות ולא נמצא קשר בין הנתבעים לתביעה, מובן שלא היה את מי להאשים ולא היה את מי לתבוע על תשלום הנזק למשקפי ראש הקהילה.
השאלה המסקרנת שעולה מאליה ושלא נפתרה במהלך דיוני המשפט, היתה האם הווארד בס היה קונה משקפיים יקרות כל כך, אם לא היה לו את הביטחון המלא כי הוא ינצח במערכה...? בכל אופן, רכישת משקפיים במחיר העולה על כ-50% מן השכר המינימום, נותנת לקורא הפשוט - שאין לו השגות על 'מסירותם' של ראשי הקהילות המשיחיות, הצצה מהירה על משקעים גדולים הקיימים בארגוני המיסיון בכלל ועל שכר טרחה של ראשי הקהילות המשיחיות בפרט.
בסופו של דבר, חייב השופט את התובעים - שניהם יחד וכל אחד לחוד, לשלם לכל נתבע בנפרד, הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד.
כשמתבוננים במהלכי המשפט, שהתחיל כמשפט ראווה מתוקשר ע"י לא מעט כלי תקשורת נוצריים (וכאן רואים שוב את הקשר שיש בין המשיחיים לבין הנוצרים), והסתיים בכישלון מוחץ של המשיחיים, נראה כי מטרתו הייתה ניצחון האמונה המשיחית על היהדות ולא דרישת יושר או המצאת הצדק. עורכי דין, המזוהים אף הם עם הכת המשיחית, שגויסו לצורך כך, פעלו לדעתי בחוסר מקצועיות כאשר שאיפותיהם הדתיות לנצח את 'כוחות הרשע והחושך' המיוצגים ע"י הממסד הרבני ו'יד לאחים', סינורו אותם לגמרי, עד שלא היו מסוגלים לראות מלכתחילה כי לא היה כאן ולו צל של סיכוי, היגיון וצדק שיביאו לניצחונם של העותרים.
ההודעה הדרמטית שפורסמה לאחר מכן ע"י הקהילה באתר האינטרנט שלה אודות התבוסה וההחלטה שלא לערר על פסיקתו החד-משצעית של בית המשפט, מובנת לנו היטב, אך יחד עם זאת היא תנציח – ללא כל הצדקה! - את 'תחושת הרדיפה' של החברים בכת היהודים המשיחיים.
