ראשי הקהילות המשיחיות בישראל נוהגים להתכנס מידי פעם על מנת לדון במגוון נושאים הקשורים לאופי התנועה המשיחית מבחינה חברתית, פוליטית, תיאולוגית ועוד. אולם, משנת 2002, החלה דאגה מכרסמת בליבם של ראשי הקהילות כאשר תוצאותיו של סקר שנערך בקרב היהודים המשיחיים ע"י הירחון הנוצרי "Israel Today", הראו לכאורה על כפירה באמונה המשיחית הטהורה בקרב כמחצית הנשאלים. בבהלה קבעה מועצת זקני הקהילות כי גולת הכותרת של הכנס הבא תעסוק ב'שילוש'.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהשילוש פילג בין היהודים המשיחיים. כבר ב-1987 ערכו כמה מנהיגים משיחיים מעין 'בית דין' על מנת לבדוק את כשרותו או לחילופין את כפירתו של יוסף שולם, ראש קהילת רועה ישראל בירושלים.
בסיום הכנס הנ"ל, התבקשו ראשי הקהילות לחתום על הצהרת אמונה המחייבת אותם להאמין ש"באחדותו המיוחדת (של אלוהים) יש אב, בן ורוח הקודש: "כל אחד מהם נצחי ואלוהי בשלמות האלוהית. הבן, ישוע משיחנו, אשר נולד ללא חטא מרוח הקודש למרים הבתולה, הוא גם היה אדם במלוא משמעות המילה, אך ללא חטא", כבר אז, סירבו אחדים לחתום, ביניהם היה גרשון נראל ממושב יד השמונה שהצהיר: "אני לא מקבל את המשפט 'ישוע הוא בן אדם במלוא משמעות המילה', ובוודאי לא אחתום עליו. מי שהמציא, העתיק, דקלם ותרגם אותו רוצה שאני אקדש את זה? לא מוכן!"
לפני כשנה, ב-19 לנובמבר 2009, התכנסו ראשי וזקני הקהילות על מנת לצאת בקריאה בהחרמת הקבוצה המשיחית ביד השמונה שמלמדים "לימוד שקר". הבאנו לפניכם את נוסח ההצעה שסוכמה בכנס ואשר בה הוחרמו אנשי 'יד השמונה':
לכל זקני קהילות המשיח שלום רב.
הנדון: דעת כנס הזקנים הארצי מתאריך 19 בנובמבר 2009
הננו להביא לידיעתכם שבכנס הזקנים הארצי שהתקיים בקהילת 'בית אסף' בנתניה בתאריך 19 בנובמבר 2009, ושבו השתתפו כ-80 רועי וזקני קהילות, הביע הכנס את דעתו על הלימוד של דוד בר-דוד כלימוד שקר.
להלן עיקרי הלימוד:
א. הכחשת מותו על הצלב של ישוע.
ב. הכחשת אנושיותו של האדון.
ג. הכחשת היותו של ישוע בן דוד.
ד. הכחשת סמכותם כדבר האלוהים של חלקים נרחבים מכתבי השליחים בברית החדשה.
הכנס קורא לדוד בר דוד ולהולכים אחריו לשוב בתשובה ולחדול מלימוד זה.
במידה שלא תהיה חזרה בתשובה והתנערות מלימוד השקר האמור, ע"י דוד בר דוד וחברי הקבוצה שאיתו, עד סוף השנה הזו, קורא הכנס הארצי לכל הקהילות בארץ לקבוע את עמדתן ויחסן אל הקבוצה הזו בהתאם להדרכת הכתובים. (אגרת יעקב ה' 20, 19, אגרת יוחנן השניה 11, 10, 7).
חברי הועד בשם הכנס הארצי:
דני סייג, דניאל יהב, הווארד בס, חנן לוקץ, טוני ספרנדאו, ישראל פוז'טר, סאשה סריאפוב. - עד כאן נוסח ההזמנה
על מנת שהקורא יבין כיצד על המשיחי האמיתי להתנהג עם אותם כופרים פסאודו-משיחיים, נביא את הפסוקים המוזכרים במלואם:
אֶחָי כִּי יִתְעֶה אִישׁ בָּכֶם מִן־הָאֱמֶת וְאִישׁ אַחֵר יְשִׁיבֶנּוּ׃ יֵדַע־נָא כִּי הַמֵּשִׁיב אֶת־הַחוֹטֵא מֵעִקְּשׁוּת דַּרְכּוֹ הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת־נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת וִיכַסֶּה עַל־הֲמוֹן פְּשָׁעִים׃ (אגרת יעקב ה' 20, 19).
כִּי מַתְעִים רַבִּים בָּאוּ לָעוֹלָם אֲשֶׁר אֵינָם מוֹדִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַבָּא בַבָּשָׂר זֶה הוּא הַמַּתְעֶה וְשׂוֹטֵן הַמָּשִׁיחַ׃ (אגרת יוחנן השניה 7).
כָּל־הַבָּא אֲלֵיכֶם וְלֹא יָבִיא אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֹא־תַאַסְפוּ אֹתוֹ הַבַּיְתָה וְלֹא תִשְׁאֲלוּ־לוֹ לְשָׁלוֹם׃ כִּי הַשֹּׁאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ חָבֵר הוּא לְמַעֲשָׂיו הָרָעִים׃ (אגרת יוחנן השניה 10,11).
צבי סדן, עורך הירחון המשיחי 'כיוון' כתב מאמר נוקב בו הוא מתנגד לחרם – יצוין כי גם נגדו יצאו ראשי קהילות בעבר וכינו אותו בתואר של מורה שקר. בכתבה מסביר סדן את משמעות החרם, ובהמשך מראיין את אחד ה'מורשעים', גרשון נראל, המביא לראשונה את גרסתו ופורס את משנתו שהביא להחרמתם של חברי המושב המשיחי יד השמונה:
""הדרכת הכתובים", כפי שמבין אותה 'הוועד', לא סתם קוראת אלא מצווה על ניתוק מגע עם אנשי הקהילה ביד השמונה שדעתם בנושאים שונים אינה עולה בקנה אחד עם דעת חברי הוועד. על כך יצאו הקצף, החרמות, הפגיעה בפרנסה ושאר מרעין בישין."
"על האשמות שהיוו את העילה לחרם אומר גרשון את הדברים הבאים, וזאת לא לפני שהוא מדגיש בפניי שאינו מציג דוֹגמות חלופיות לאלה של הכנסייה. מדובר בניסוח של עמדות תיאולוגיות בהתאם להבנתו כפי שהיא היום. "הסעיף הראשון מאשים אותנו ב'הכחשת מותו של ישוע על הצלב'. אנחנו מאמינים במה שנאמר 'כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להיות לו חיים בעצמו' (יוחנן ה כו). לאור זאת ישוע הוא מקור חיים בעצמו, ולכן הוא לא היה יכול למות כבן אנוש, ואיננו יכולים להתייחס למותו כמו למוות של אדם רגיל. הסעיף השני מאשים אותנו ב'הכחשת האנושיות של ישוע'. אנחנו מקבלים את זה שבן אלוהים בא בבשר, אך הוא אינו יכול להיות בן אדם כמוך וכמוני. הוא, בן האלוהים, לקח על עצמו מגבלות גופניות (אכל, שתה, ישן) בלי שנגרע דבר מטבעו האלוהי. הסעיף השלישי מאשים אותנו ב'הכחשת היותו של ישוע בן דוד'. אנחנו כמובן מקבלים שהנבואות בתנ"ך על המשיח שיבוא מבית דוד התגשמו בישוע המשיח שאכן נולד למשפחת יוסף שהיה מבית דוד, אולם על סמך דברי האדון 'ועתה, אם דוד קורא לו אדון, איך הוא בנו?!' (בפרשנותו ל'נאום ה' לאדוני שב לימיני', תה' קי א) אנחנו מבינים שהוא בעצם אומר שהוא אינו בן דוד באופן הגשמי, הביולוגי. הסעיף הרביעי מאשים אותנו ב'הכחשת סמכות חלק מכתבי השליחים בברית החדשה'. אנחנו רואים שיש מקומות שבהם אין התאמה בין האיגרות לבין הבשורות. לדוגמה, באיגרות נאמר שהאב הקים את הבן מן המתים, ובבשורות נאמר שהאדון מסוגל להקים את עצמו (יוחנן י יז-יח). שאול פולוס הבין שישוע הוא בן דוד לפי הבשר (אל הרומים א ג), ואנחנו מבינים שהוא לא יכול להיות בן דוד הביולוגי. עמדה זו בשום אופן אינה פוסלת או מזלזלת באיגרות אלא מדגישה שדברי האדון קודמים לדברי השליחים. כל אלו הן האשמות חד-צדדיות שהופנו נגדנו שלא בנוכחותנו. זה פשוט היה בית דין שדה".
"בעיה חמורה שמתבהרת כתוצאה מהחרם הזה, סבור נראל, היא השפעתם של נציגי כנסיות וארגונים מיסיונרים על הקהילות של יהודים משיחיים בארץ. "לא איכפת להם שנדליק נרות שבת ונרות חנוכה, שנלך עם כיפות ושאר מיני עניינים של פולקלור. איכפת להם שנאמץ את עיקרי האמונה שלהם! פה קבור הכלב ועל זה הם בודקים אותנו בזכוכית מגדלת. זה הסיפור. לכן כאשר אנשים או קהילות לא מקבלים את דעתם התיאולוגית, מופעל לחץ כספי המאיים בפגיעה במשכורות של רועי וזקני קהילה ובפעילויות הקהילה. יש קשר בין ממון לתיאולוגיה בגלל התלות של יהודים משיחיים בכספי תרומות של כנסיות וארגוני מיסיון".
"עוד, מבהיר נראל, שרוב היהודים המשיחיים "מעתיקים את עיקרי האמונה של הכנסיות ומדקלמים אותם בלי להבין אותם. אני בשום פנים ואופן לא כפוף לדוֹגמות הכנסייתיות. (...) הבסיס של האמונה שלי זה התנ"ך והברית החדשה, ואותם אני רוצה ללמוד ולהכיר בהדרכת רוח הקודש ועל פיהם לבסס את האמונה שלי והחיים שלי, ולא להיות עושה דברם של הכנסיות ושל נציגיהם בארץ. התפיסה שאני מציג כאן היא התפיסה של הקהילה שאני חלק ממנה".
"שאלתי את נראל", מוסיף סדן, "כיצד השפיע החרם עליו ועל מושב יד השמונה. תשובתו חושפת מצב בלתי נסבל. "מאז הפיצול בקהילה המושב קרוע לגזרים. החרם רק החריף את הקוטביות הרוחנית והחברתית בין חברי המושב. אפילו אמרו על הקבוצה שלנו בישיבה רשמית של המושב שאנחנו מביאים קללה על המושב ושבגללנו אין בו ברכה. כל הסיפור הזה גם יצר מערכת יחסים חדשה עם מה שמכונה 'גוף המשיח' שהייתי מעדיף לכנות 'הממסד המשיחי'. כבר נתקלתי במכר שלי בעיר שכאשר ראה אותי עבר לצדו השני של הרחוב. ביטלו לי הרצאות ואיימו בנידוי על מי שיזמין אותי להרצות. גם הבנים שלי וצעירים בקהילה הוכרזו ככופרים, ורועה קהילה אחד בירושלים דאג לחקור כמה מהצעירים והפסיק את עבודתם כמדריכים בקייטנות שהוא מארגן. הדברים האלה הביאו אותי למסקנה שאי אפשר לדבר על קהילה, אלא על גופים קהילתיים שיש ביניהם אינטרסים משותפים. מה שקרה כאן לא קשור לאמונה אלא לפוליטיקה של התיאולוגיה".
"לא פחות מטרידה הייתה תשובתו של נראל לשאלתי", כותב סדן, "אם היו כאלה שהתנגדו לכל מהלך החרם הזה: "היו כמה שהביעו את מחאתם בלחישה. היו כאלה שאמרו שגם הם אוחזים בסתר בדעות בלתי מקובלות. הרוב התעלם ולא רצה לשמוע. מישהו כתב לנו שמאמינים בארץ פוחדים מ'הרוב הקובע' ומהלחץ שיופעל עליהם מכיוונם של אלה שנתפסים כ'חשובים'".
ומסכם סדן: "צריך לומר בגלוי שהסיפור העצוב הזה של רדיפות וחרמות עקב דעות תיאולוגיות שתלויות על חוט השערה מזכירים את האינקוויזיציה. כאז גם היום משוכנעים המחרימים שהם עושים את רצון השם ומצדיקים בכך את ניסיונם לפגוע בכל מי שאינו מקבל את דעתם...".
אכן לפי גרסתו של נראל, ישנם 'אנוסים' חדשים, כאן בישראל, בשנת 2010, אזרחים הנרדפים עקב אמונתם, על ידי יהודים משיחיים הנאמנים לדוקטרינות נוצריות טהורות, ואין פוצה פה מבין כל רודפי הצדק המשיחיים למיניהם! אין עו"ד או דובר שבא לגנות ופונה בזעם לתקשורת נגד הפוגעים בערכי הדמוקרטיה! גם העיתונאים יובל אזולאי ולרי דפנר נאלמו ונעלמו ואינם מגיעים להגן על בני חסותם... אולי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהרדיפה הפעם לא נערכת על ידי חרדים? אולי כי הפעם המשיחיים חשפו את פניהם המכוערים..??
