"אלוהים עדי, כי כל מטרתי כאן היא לכתוב את האמת על מה שאירע. יודעת אני כי די והותר שקרים נאמרו עלינו ועל זמננו עוד בטרם נגע החרט בקלף. לא אוסיף על שקרים אלו. קרובה אנוכי לסוף חיי ולמען בתי היקרה, נשבעתי שהאמת תוודע עבור אלו המחפשים אותה. בתי שרה תמר היא הברכה היחידה שלי בעידן האופל הנוכחי, כאשר הזיכרונות האיומים יותר מסיוטים אינם מרפים. בתי היא גם הניצולה היחידה מאותו עידן. כל האחרים שהיו איתנו כבר אינם עוד- נקטפו ע"י שעון הזמן, או שהפכו לקדושים מעונים בידי האימפריה האכזרית מכדי שניתן יהיה לסבול אותה. אני עדיין מתפללת עבורם. אני מקווה שהם מצאו סוף סוף שלווה ולא סבלו כמוני את הלילה האפל של הנשמה. אפילו כעת, כשהמוות קרב אליי והדמדומים מביטים בי נכוחה, רואה אני את ילדתי אשר דרכה הינה עבודת האל ואהבתו הטהורה. מסירותה ואמונתה יהוו את הסלע האמיתי אליו התכוון בעלי האהוב. לעולם לא אחדל לחוש פליאה לנוכח יצירתו של האל. כאשר עבודתי תגיע לסיומה, תתאחד נשמתי עם זו של אהוב ליבי, ושפתינו ילחשו כמקצב אחד: ייעשה רצונך.
רבים ירצו שאכתוב קשות כנגד יהודה איש קריות, שאציג אותו כבוגד בדרך, כעיוור לאמת, כסותר את האמונה. אני סבורה שמכל האנשים הנפלאים שהיו עימנו, יהודה יספוג את מסכת הגינויים הרבה ביותר. אך לא אוכל לכתוב דברים כאלו, שכן אני הייתי שם. האמת היא שיהודה איש קריות לא היה בוגד. ההפך הוא הנכון – הוא היה נאמן לעקרונותיו ובלתי מתפשר באמונתו. אנחנו, כל ההולכים אחר ישוע, יודעים זאת בוודאות. יהודה לא בגד בישוע או בנו תמורת בצע כסף. למען האמת, דווקא הוא היה הנאמן לישוע מבין כל התריסר. גם הדעה המגוחכת שהוא שם קץ לחייו אינה נכונה. בתור יהודי אדוק ידע יהודה את העוון הנורא הכרוך בהתאבדות. כל אלו המחזיקים בדעה קדומה כנגדו אמורים לדעת כי אנחנו שהיינו איתו ואהבנו אותו, סובלים את העוול הנורא שנעשה לו. אני עדיין מתאבלת עליו ועל מה שנעשה ועוד יעשה בשם השקר שנכרך בדמותו.
רבים הם הטועים כאשר הם מציגים אותי ואת שמעון פטרוס כאויבים. הרעיון משעשע אותי אפילו כיום. אני ושמעון כיפא גדלנו יחד. אני זוכרת כיצד שיחקנו יחדיו כילדים על חוף הכנרת. יש כאלו שניסו לטעון שפטרוס שנא אותי ושנלחמנו זה בזו על אהבתו של ישוע כמו גם על תפקיד הנהגת הקבוצה לאחר שישוע נלקח מאיתנו. כל ההבלים הללו מעולם לא התרחשו במציאות. אני ושמעון היינו שותפים נאמנים לדרך ולאמונה ומעולם לא היה בינינו סכסוך כלשהו. גם הרעיון שפטרוס היה הבכיר מכולנו ושישוע קרא לו "סלע האמונה" אינה נכונה. לא הייתה היררכיה בקרבנו, וישוע לא העדיף שליח אחד על פני משנהו.
עליי להודות שאין בליבי אהבה גדולה לאיש הזה המתקרא פאולוס. בחוצפה שאין כדוגמתה הוא מכנה עצמו שליח. אך האמת שהוא מעולם לא היה אחד מאיתנו ומעולם לא הכיר את ישוע. הוא מתיימר לדבר בשמו והציג עצמו כנבחר האל, אולם אנחנו, שהלכנו אחר ישוע כל חייו, יודעים שאין דבר הרחוק יותר מן האמת. דרכו של פאולוס אינה הדרך שלימד ישוע. הוא עיוות את האמונה והפך אותה לפסולה, ומעשה נפשע זה הופך אותו למסוכן. בשהותו בכלא הרומי חיבר איגרות רבות למאמינים, אשר עוררו מהומה גדולה והביאו לעימותים מיותרים בנוגע לאמת האלוהית. קראתי מקצת מאיגרותיו, ואני יכולה לומר בבטחה ובלב שלם שהאיש הזה אינו מבין דבר בנוגע לתורתו של ישוע. הוא אינו האיש המתאים להנחיל את האמונה לדורות הבאים. תורתו של פאולוס היא שקר גמור. ליבי נחמץ בקרבי כאשר אני חושבת על כל המאמינים שיטעו אחריו.
דמותו של פונטיוס פילאטוס מסעירה את הרוחות. אחרי הכל הוא היה הנציב שדן את ישוע למוות. הצגתו כרשע וכאכזר חוטאת לאמת, ואני יודעת זאת בזכות הידידות העמוקה שקשרתי עם רעייתו קלאודיה. האמת היא שפילאטוס היה אופורטוניסט תככן שעשה הכל על מנת לרצות את מיטיבו הקיסר טיבריוס, והיות ופחד לאבד את כס הנציבות, היה מוכן לבצע זוועות נוראיות ביותר. מעשים אלו לא נעשו מתוך אכזריות לשמה, אלא משיקולים פוליטיים קרים. אולם גם אלו לא הצליחו לתרום לקריירה השאפתנית שלו. לאחר הפסיון של ישוע יצא הורדוס אנטיפס לרומא ושפך רעל באוזניו של הקיסר לגבי תפקודו הכושל של פילאטוס. כמובן שלהורדוס לא היה אכפת כלל ממותו של יהודי גלילי אותו החשיב למטורף - היה לו סדר יום משלו ונאמן לדרכו הערמומית עד הסוף, עשה הכל על מנת לגרום לפילאטוס לאבד את נציבות יהודה, דבר שאכן התרחש. כל האינטריגות הפוליטיות הללו מתישות בעיניי ואני רואה אותן כדרכם של גברים לזכות בכוח על חשבון אחרים- ההפך הגמור מכל מה שישוע הטיף לו. ליבי מלא געגועים וחמלה עבור קלאודיה אשר עמדה לצד בעלה לאורך כל הדרך המייסרת. שתינו נשים ואנו מבינות זו את זו. היא סבלה עבור בעלה עד הסוף המר כפי שרק אישה יכולה- ומי כמוני יודעת כמה כוחות נדרשים לשם כך.
אני, מרים ממגדל, אשתו החוקית היחידה של ישוע, עלולה לזעזע קשות את כל אלו המחזיקים בגרסה שונה וסותרת של תורת הדרך שלימד בעלי. כבר כעת כאשר שמו של ישוע מופץ במהירות בכל רחבי העולם המוכר, נלחמים פירושים שונים ומסולפים זה בזה. יש כאלו המזלזלים בכוחן ובעמדתן של נשים בתורת הדרך, הטוענים שאישה צריכה להכנע בפני הגבר, לעמוד דומם ולדעת את מקומה המשני. עבור אלו עליי לחשוף את דבריו האחרונים של ישוע אליי לפני שנלקח ממני- "זמני הנה תם. כעת הגיע זמנך." אני זכיתי לקבל את מפתחות השמיים ביומה השחור של הגולגולת. אני היא הרועה החדשה. עליי הוטלה המשימה להעביר לאחרים את הדרך. כל מי שיאמר שישוע תכנן את האירועים מראש – טועה. הכל תוכנן עבורו מלמעלה. היה עליו לשתות מכוס התרעלה שהוגשה לפיו- והוא עשה זאת באמונה ובאומץ שלא נראו לפני כן. אני נותרתי מאחור לשאת את הגביע ולשמש עדות על החסד המופלא. יהיו מי שיאמרו- זוהי כפירה נוראה. אותם אנשים אינם מוכנים עדיין לתורת הדרך. ישוע עצמו שקע לעתים בדיכאון כאשר ראה שהמסר שהוא נשלח להעביר מובן שלא כהלכה אפילו על ידי חסידיו הקרובים ביותר. אותם אנשים שתודעת המשיח נגעה בליבם, לא יכלו באמת לשלבה אל תוך המציאות המחשבתית שלהם. אשמח מאוד אם כל הקורא שורות אלו יוכל פשוט לשחרר את הדמות המאיימת של ישוע המצטיירת מן הכתבים המסולפים. זו אינה מורשתו האמיתית של בעלי. המסר האמיתי היה ונשאר שתודעת המשיח קיימת כזרע בכל בני האדם. כאשר אתם רואים בישוע סמכות כלשהי שיש לסגוד לה או לחשוש מפניה - אתם מעניקים פירוש מוטעה של המסר. הדבר מנוגד לכוונתו המקורית של ישוע. כוונתו הייתה להראות לכולכם שאתם יכולים להיות משיח בעצמכם. אני מבקשת מכם להכיר במשיח הפנימי שלכם ולהשיב לישוע את אנושיותו.
לו היו כולם רק באים אליי הייתי מדריכה אותם בתורת הדרך. שהרי כל מי שמלכות השמיים מתעוררת בליבו, לא ידע עוד מוות."
