מבין כל הפסוקים שלמדה ושננה בילדותה, אחד אהבה חנה במיוחד: "ויאמר אליו ישוע: אנוכי הנני הדרך והאמת והחיים, לא יבוא איש אל האב כי אם על ידי." (יוחנן 14:6).
הוריה גידלוה וחינכוה כנוצרייה פנטקוסטלית. המשפחה נהגה לפקוד את הכנסייה מדי שבוע, להתפלל ולקראו בספרי המקרא (התנ"ך והברית החדשה) בכל יום. כך גם חנה, האמינה במשיחיותו ואלוהותו של ישו. האמינה שהוא המושיע שלה ושאם היא תאמין בו ותקדיש לו את חייה, היא תגיע לאחר מותה ישירות לגן עדן. היא הייתה משוכנעת שישו אוהב אותה וכמובן היא גם ידעה שאם אי פעם היא תתכחש לו, היא תישרף באש הגיהינום לחיי נצח.
משפחתה של חנה הייתה שונה במקצת מהמשפחות האחרות השייכות לכנסייה הפנטקוסטלית אליה הלכה בימי ראשון ובחגים. סבתה מצד האב הייתה יהודיה. חנה התגוררה בקרבתה ותמיד ידעה על מוצאה היהודי, אולם מבלי להבין מה זה אומר לגביה. היא הייתה אולי היהודייה היחידה שחנה הכירה, וכל מה שהיא ידעה על היהודים היה מה שלימדו אותה המדריכות בשיעורי הדת שהכנסייה העניקה לילדי השכונה: קצת מן התנ"ך, ובעיקר מהמשלים בברית החדשה שהציגו את היהודים כאנשים הכבולים ע"י חוקים, שדחו את "המשיח" האלוהי שלהם – עם שה' בחר בו אבל עם קשי עורף המתהלך בעיוורון רוחני!
בהגיעה לגיל 16, החליטה חנה לעבור הטבלה. באושר ובגאווה עמדו הוריה בכנסיה באותו יום כשחנה החלה לספר על חייה בצלו של ישו - כיצד היא מקבלת אותו כגואל וכמושיעה הפרטי. מיד לאחר מכן, היא נכנסה לבריכת מים, הטבילו אותה "בשם האב, הבן ורוח הקודש" כשהקהל עומד, צופה, ממלמל ומתפלל בהתרגשות. כשיצאה מהמים מחאו כפיים, ומספר מאמינים השמיעו צעקות "הללויה", ו"ישוע"... המקהלה החלה בנגינה וכל הקהילה הצטרפה בשירי הלל שמחים תוך קפיצות וריקודים פראיים. באותם רגעים, לא חלמה חנה כי כמה שנים מאוחרות יותר היא תטבול שוב, אולם הפעם במקווה על מנת לעבוד ולשרת באמת את הבורא, כאדם חדש, כיהודיה שומרת מצוות.
כשבאוניברסיטה התחילה ללמוד על היהדות בשיעורי דת השוואתיים, נמשכה חנה לכל דבר ועניין בו היה טמון איזושהי פיסת יהדות. זה היה כאילו היא הרגישה שייכות ליהדות ולעם היהודי. היא התחילה לחפש ולקרוא כל ספר אפשרי על היהדות והתעורר בה רצון להבין כיצד משפיעה עליה יהדותה של סבתה. כשלמדה שהיהדות נקבעת על פי האם, היא התאכזבה עמוקות.
חלפו מספר חודשים עד שפגשה חברים בתנועת 'היהודים המשיחיים' במהלך אירוע נוצרי ענק. כשהציגו עצמם, ספרו לה היהודים המשיחיים כי הם שומרים על זהותם היהודית ומאמינים כי ישו הינו המשיח המובטח לעם ישראל. ההסברים שסיפקו לה על תנועתם סקרנו אותה יותר, וכשספרה על יהדותה של הסבתא הגדירו את תנועתם כבית הטבעי עבורה. חנה תהתה מאד וחשבה כי אולי היא תמצא גם פיתרון עבורה בקהילה משיחית.
חנה יצרה קשר עם קהילה משיחית מקומית, הנמצאת בקרבת מקום למעונה ומהר מאוד הפכה לחלק מן הקהילה. הכל היה שונה שם. את יום הפולחן העבירו מיום ראשון ליום שבת, היו שרים שירי הלל בעברית, חלק מן המאמינים – כולל המנהיג (שלא היה יהודי) חבשו כיפה ולבשו טלית, ועוד סממנים יהודיים רבים אפיינו את הכנסייה החדשה של חנה.
"התמקדתי יותר בקריאת הברית הישנה (התנ"ך) והתחברתי להיסטוריית העם היהודי", מספרת חנה, "זה היה מדהים! כיצד נוצרה האומה היהודי, כיצד ה' מוליך אותו ומדבר למנהיגיו... זה היה ברור כל כך, וכה ישיר. "בכל פעם שקראתי בו, ראיתי שאלוקים ממש מדבר לעמו. באותה התקופה, עדיין קראתי בברית החדשה אולם זה כבר לא היה אותו דבר. מצאתי המון סתירות, דברים מבולבלים... אף שלימדו אותי תמיד כי בברית החדשה התגשמו נבואות התנ"ך, לא יכולתי להבין, כיצד אלוקים כרת ברית עם העם היהודי וביקש ממנו לשמור את מצוותיו, וציין כי דבריו קיימים לעד, ולפתע הוא משנה זאת וכבר לא צריך לשמור את המצוות המעשיות?!?
"פסוקים מאגרות פאולוס אל הרומיים ואל הקורינתיים בהם נכתב שהצליבה וחוקי הברית הישנה היוו קללה על העם היהודי הטרידו אותי נורא. כיצד ניתן לקבוע דבר כזה? רק תקראו את מזמור 119 בתהילים ותוכלו להבין כמה דוד המלך מתענג ממצוות ה'! התחילו להיות לי גם ספיקות. הרגשתי שאני רוצה להתפלל לאלוקים ישירות, לא הצלחתי להבין מדוע עלי לעבור דרך ישו. גם דוד המלך אמר: "קרוב ה' לכל קוראיו אשר יקראהו באמת" (תהילים קמ"ה י"ח). גם עניין השילוש התחיל להיות די תמוה בעיניי. זקני הקהילה שלא סיפקו תשובות רלוונטיות לשאלותיי רק ניסו להתעלם ולהאשים אותי. הם אמרו לי כי עלי להיות יותר חדורה באמונה. אך הפעם קיוויתי לקבלן תשובות.
"תהיתי אודות זהותי. מצד אחד, אמרו לי המשיחיים שאני יהודיה בגלל שסבתי יהודייה, ומצד שני ידעתי שע"פ חוקי היהדות איני נחשבת ליהודיה. כשהצגתי את השאלה זו בפני אחד המנהיגים המשיחיים (שקרא לעצמו "ראביי" על אף שהיה גוי גמור) ושאלתי מה דעתו על גיור ליהדות, הוא הניא אותי נמרצות מלהיכנס לנושא זה.
"יום אחד גברה עלי סקרנותי והחלטתי לחפש מידע באינטרנט על הליכי גיור אפשריים, ומדוע יהודים דוחים בתוקף את משיחיותו ואלוהותו של ישו... זאת הייתה אך ורק התעניינות לשמה, לא חשבתי לכפור בישו ולהתכחש לו... ידעתי כי אם אעשה זאת, אהיה אבודה בידי השטן!
"תחילת הסוף הגיע! התגלית שלי החלה, התגלית שתשנה את חיי. החיפוש שבצעתי באינטרנט הוביל אותי לסיפורים אישיים של אנשים שהתגיירו. נדהמתי לאחר מה שראיתי, הסיפור הראשון היה סיפורם של זוג נוצרי אוונגליסטי, שנכנסו לתנועה המשיחית, גילו את מה שאני עתידה לגלות, וכעת בתהליך גיור. אח"כ ראיתי סיפור של אישה שנולדה יהודיה, אולם גדלה כנוצרייה פנטקוסטלית, שימשה בכמורה, ואז מצאה את דרכה הביתה וכעת היא יהודיה שומרת מצוות.
בקושי יכולתי להאמין למה שקראתי, בחיי לא חשבתי שדבר כזה ייתכן. שמעתי רק סיפורים של אנשים שהתנצרו והתקבלו בחצוצרות וקול שופר, כביכול, כאשר הצטרפו לנצרות וקיבלו את ישו.
"מנקודה זו, אני זוכרת שחשבתי שמדובר באנשים שעברו בדיוק את מה שחוויתי באותה תקופה, ורציתי להבין מדוע הם כבר אינם מאמינים בישו, ומדוע יהודים אינם מקבלים אותו כגואל ומושיע. הפעם מצאתי את האתר האנטי-מיסיונרי 'יהודים למען יהדות' - זה היה המענה לשאלות שלי.
"כל נבואה בה השתמשו הנוצרים כהוכחה לכך שישו הינו המשיח הוסברה, הוכנסה להקשר, והופרכה. כל הסתירות והתרגומים השגויים בגרסאות הנוצריות השונות נחשפו, וחוסר העקביות בין התנ"ך לבין הברית החדשה הובא לאור.
"מצאתי את עצמי המומה כשהתברר לי שכל חיי האמונה שלי היו מבוססים על עקרונות והשקפות בלתי נכונים. אולם לא דמיינתי את חיי ללא ישו, שעד הרגע הקודם האמנתי בו כדרך היחידה לחיי נצח. הייתי חייבת לוודא כי מה שראיתי עכשיו באינטרנט הינו האמת. פתחתי את התנ"ך ואת הברית החדשה על מנת להוכיח לעצמי שכל מה שנחשף בפניי הוא נכון. למדתי מתוך התרגום הנוצרי שלי והשוואתי עם ההסברים ש'יהודים למען יהדות' מספקים על נבואות התנ"ך. לפתע ראיתי את כל הטעויות והעיוותים בברית החדשה. לא היו לי יותר ספקות, הכל היה ברור פתאום.
"אולם כיצד אוכל פתאום לעזוב את הכל? התפללתי מעמק נשמתי, התחלתי להאמין בליבי שהדרך היחידה הינה דרך התורה, וכי הדרך בה חייתי לא הייתה הדרך הנכונה.
"לא ידעתי כיצד אוכל להסביר להוריי את כוונתי להתייהד... ותוך כדי שיחה תמימה עם אימי, נפלט מפי הדבר. היא הייתה המומה, ישבה על כסא ובכתה. התגובה הזו גרמה לי לכאבים בבטן. כל ניסיונותיי להסביר לה כי אני, צעירת בנותיה, לא אשרף בגיהינום, וכי מה שאני עושה זה מה שאלוקים ביקש מעם ישראל בתנ"ך שבה היא עצמה קוראת, עלו בתוהו. כשנודע הדבר לאבי היהודי המטיף מפעם לפעם בכנסייה, הוא ישב בכורסא בשקט והביט בי, ביתו הקטנה, כיצד בהתנהגותי אני מפריכה את כל האמונה עליה מבוססים חייו.
"כמה שיותר למדתי על התורה ומצוותיה, כך יותר גברה תשוקתי לקיים אורח חיים יהודי. הצימאון שלי לדבר ה' אמיתי, רק גבר מרגע לרגע והרגשתי בודדה, לבדי בעולם עם הבורא.
"התחלתי להדליק נרות שבת באופן קבוע כפי שלמדתי באתרי האינטרנט, קניתי מהדורה יהודית של התנ"ך מתורגם לאנגלית, והזמנתי סידור תפילה מחנות וירטואלית, סידור שהפך אותי לעוד יותר מאושרת מהיום בו הגיע לתיבת הדואר שלי. למדתי לקרוא בשפה העברית והחלתי להתפלל. חלק מן התפילה בתרגום לאנגלית, וכמה שיכולתי בעברית. לבסוף עזבתי את בית המשפחה ועברתי לעיר מנצ'סטר, שם פניתי לבית הדין הרבני על מנת לעבור גיור כהלכה. עברתי ללב ליבה של שכונה חרדית בה חייתי עם משפחה נפלאה, וכשהתקבלתי כמועמדת לגיור הפנו אותי ללמוד עם אישה מיוחדת מהקהילה שהכינה אותי לקראת הגיור."
לאחר כשנתיים של לימודים במנצ'סטר, הפכה חנה, בחסדי ה', ליהודיה כשרה. זמן קצר לאחר מכן היא עלתה ארצה ונרשמה לסמינר 'נווה ירושלים' להשביע את רעבונה לדעת את ה'.
