מי הוא יהודי? היא אחת השאלות המלוות אותנו העם היהודי לאורך ההיסטוריה ובעיקר מושם הדגש על תקופת הגלות האחרונה שחלה לערך לפני כ-2000 שנה - תקופה בה הופיעו זרמים שונים בתוך היהדות שטענו כי דרכם היא הנכונה ובו בעת ביקשו לעשות נפשות לאמונתם. מובא בתלמוד ירושלמי כי לא גלו ישראל עד שלא נחלקו ל 24 כתות של מינים; אך בנוסף לזרמים אלה, היה ונותר זרם אחד מרכזי ששמר על מסורות אבותיו ולא ביקש ולא קיבל את שינויי האמונה אשר הוכתבו על ידי הכתות השונות והוא גם אשר שרד.
לעומתו, שאר הטוענים לכתר, מצאו את סופם בטמיעה, קרי ההתבוללות, בקרב עמי האזור השונים בפזורת הגולה. הישרדות עם ישראל היא אחד מעמודי התווך של האמונה היהודית, אותו עם ''המפוזר ומפורד בין הגויים", המצליח כנגד רוב הסיכויים ההגיוניים להישרד ולשמור על זהותו הייחודית. למרות ויש לציין בהדגשה יתרה, למרות ששהה בגלות והיה לעם רדוף, מנודה ומדוכה למעת תקופות קצרות יחסית ובמקומות בהן הוערך, זאת מתוך צורך וניצול של אותם שליטים, במה שנקרא ההון האנושי ובו העם היהודי התברך.
היהודי היווה והיה עבור מנהיגי אומות העולם השונות לשק חבטות ובכל עת שחפצו להטיל את האשמה למחדלי שלטונם, הפנו את ההמון והאשימו את היהודי בבעיותיהם. לעמי אירופה הנוצריים היה את הבסיס התיאולוגי שלהם באמצעותו תלו תירוציהם זאת בכדי להצדיק את פגיעותיהם השונות ביהודים.
לעמי ערב למרות ניסיונות אחרונים שונים להציגם כנקיים מאנטישמיות בכדי להאשים את הציונות כבסיס השנאה הערבית, למרות שלא מעט שנאה וביטויי שנאה פיזיים בעלי אופי אנטישמי יהודי מובהק, היו גם לפני אותו רעיון ציוני. רדיפות היהודים העלו את הצורך והרצון של היהודי למצוא את הנחלה ולהתקבל על ידי אומות העולם, ולהשיג את השקט או אותה "נורמאליות" שאותה אף כיום אנו מבקשים להשיג כמדינה.
אחת השאלות העולה מתוך התהליך אותו אנו עוברים, היא מהו המחיר שאנו כעם יהודי מוכנים לשלם בעבור אותה "נורמאליות", וקבלה של אומות העולם?
במאה ה-18, לאחר מאבק יהודי של כמעט מאה שנה ובעקבות המהפכה הצרפתית הועלתה הצעה לקבלת היהודי ולהשוואת זכויותיו. האמנציפציה היוותה תקווה ליהודים כציון דרך לתקופה חדשה בה התקבלו חוקים המשווים זכויותיהם של היהודים לשאר התושבים במדינות אירופה השונות. האמנציפציה יושמה בעיקר ובאה לידי ביטוי באופן המשווה ביותר דווקא בגרמניה, במדינה זו היהודים זכו לשוויון ההזדמנויות המלא. את ההיסטוריה הקרובה לא צריך לספר כולנו יודעים וזוכרים.
את הבועה הגרמנית וסיוע עמי אירופה לרעיון המתחדש לחיסול העם היהודי ותוצאותיו כולנו זוכרים, לאחדים מאלה שעוד נותרו מהורינו מסבינו העדות עדיין חקוקה על הגוף, ממוספרת ומהווה תזכורת עד לאן שנאת היהודי יכולה להגיע. במחנה ההשמדה אשוויץ ישנו לוח מתכת ובו ציטוט שנאמר על ידי היטלר במהלך המלחמה כאשר נשאל למטרות המלחמה ובו אמר כי אחת התוצאות הצפויות של המלחמה היא השמדת העם היהודי:
"One outcome of the war will be the destruction of the Jewish race"
אמירה היכולה להראות כלקוחה מתוך סרט בדיוני ובו השנאה לא מבקשת לתרץ או להסביר את עצמה אלא מתקיימת פשוט כי אתה קיים וכל הניסיונות להידבר עם השונא או להבינו עולים בתוהו.
מלחמתנו והצורך שלנו כיהודים להישרד מעבר להיבט האישי הקיומי אלא כעם, עם עבר, הווה ותקווה לעתיד היא חלק מעיצובנו כעם ומהווה לא פעם מקור לוויכוחים פנימיים בינינו. הצורך הקיים ביהודי לשמור על מורשתו ותרבות אבותיו עומדים גם בבסיס הגדרתנו כעם, גם כאשר קיבלו בבאזל את ההחלטה לייסד מדינה ליהודים בעוד ולמרות הניסיון לקיים יהדות לאומית תרבותית באורח חיים חילוני, עדיין הביסוס על ספר הספרים ויציינו אותו במגילת העצמאות כבסיס מאחד וכסיבה והצדקה לאחיזתנו בארץ.
מהי אותה יהדות ומי הוא יהודי, כנושא טעון ובעייתי וזאת בעיקר משום הפחד להודות במוצאנו ובסוגיה המודעת לכך שיותר ממה שעם ישראל שמר על השבת אכן השבת שמרה עליהם, נוהגים לומר כי בכל דור ודור באים עלינו לכלותנו ובכל זאת זוכים פעם אחר פעם להישרד ונכון ובוודאי כי הקב"ה מצילינו מידם, אך מה במובן הארצי בדרך הטבע, מהם הכלים בהם אנו אוחזים והם ששומרים על ייחודינו? כאשר אנו מביטים באופן רוחבי כלומר על היהדות לגווניה ולאורך ההיסטוריה, ניתן לזהות סמן מרכזי עיקרי, כאשר השינויים בקבוצה זו נעשו אם בכלל בצורה איטית במיוחד. כלומר אל מול הקבוצות השונות הפרוסות על הקו הדמיוני המציג יהדויות שונות, בולטת בדביקותה מעין ספינת דגל בעלת לבוש והקפדה על מסורת אבותינו ועל פי אותה ספינה גם כאשר היינו בקצה העולם ידענו איזה ספינה עלינו לחפש בלב ים על מנת לכוון עצמנו לחוף מבטחים. גם כאשר בחרנו להישאר על ספינתנו שלנו, עדיין בחצי עין הבטנו אל אותה ספינת דגל ולא שהיא הייתה נקייה מבחינתנו מביקורת, על איטיותה ואולי על חוסר צבעוניות וקידמה. עדיין בסתר ליבנו ידענו שהיא משלנו ואנו זקוקים לה, ראשית כי היא מזכירה לנו את עברנו ובכך גם את עתידנו ואולי משום כך לא פעם אנו כועסים על קברניטי אותה ספינת דגל ומבקשים לערער על מקוריותם ומי שמם למובילים או מייצגים אותנטיים ואנחנו הרי רבי חובל בעצמנו ובעלי ניסיון ימי ומי אמר שהספינה הזו יודעת את הדרך לחוף הבטוח. סיסמאות רבות נזרקות לאוויר, וניסיונות רבים לקחת את ההובלה כפי שציינו היו לאורך ההיסטוריה של עמנו. מה שנראה עד היום שאולי אותה ספינת דגל לא נוצצת במיוחד כלפי חוץ ואולי יש בתוכה אנשי סיפון שאינם עונים תמיד לנתונים המתבקשים מאיש צוות המאייש ספינת דגל, הרבה אולי וביקורת רבה יכולה להיאמר אך בשורה התחתונה, קברניטי אותה ספינה אוחזים במפה ויודעים וקוראים במפת הניווט, באותו האופן ובאותה אדיקות שאפיינה את מנהיגי אותה ספינה לדורותיהם ואנחנו גם כאשר הפלגנו בספינותינו אנו בדרכנו, ידענו לחפש את אותה ספינת דגל. שיוט זה יש לומר אחרי אותה ספינה הוא ששמר על זהותנו וידע להחזיר אותנו לארץ אבותינו. בין אם שהיינו קרובים לסמן ובין אם רחוקים.
כל עוד דבקנו באותה ספינה וידענו להכריז על השבת וחגי ישראל כימים חשובים כימי שבתון, על הכיפור כיום ללא תנועה, גם אם בחרנו לבלות על אופניים או להדליק אש בשבת, חשוב היה שנבין ונזכור ונציין ימים אלו כי הם הימים המועדים, חלק מהווייתנו התרבותית וכן ההיסטוריה הוכיחה לנו דברים מספר, כן היהודי הוא משהו הרבה יותר מוגדר ממה שמנסים לטעון אחרת, כפי שאמרנו היו שטענו וטוענים גם היום כי האחרת הוא העיקר נציין רק כי על פי עובדות העבר, הם לא שרדו ונפרדו מעמינו. בצער רב מבחינותינו אף כיום המציאות מוכיחה, כיצד רבים מיהודי העולם מקיימים את אותה כמיהה של אויבינו השונים ואיך עלינו לפעול לשימור העם היהודי ומניעת התבוללותו או במילה הפחות נעימה לאוזן אך עובדתית, את השמדתו!
כאשר שוב עם תחילת התקבצותנו מבין הגויים ממשיכות לקום תנועות וכתות מקרבנו ומחוצה לנו, מטעות, מסוכנות ובעיקר מנסות ליצור ערפל ולטשטש, כי הם יודעים שאנחנו עדיין לא יחד על אותה ספינה, הם יודעים שמי שבוחן כליות ולב הוא השם ולא בני האדם, לכן הם מנסים למכור אהבה ונחמדות. בעודם מנצלים את חולשת האדם לזהות פנימיות, דתם ודרכם חיצונית וכך גם התנהגותם, בעודם משתדלים להראות עד כמה החיצוניות היא פנימית מפילים חללים יהודים רבים, אבודים, יתומים, חולים, מנצלים את חולשת היהודי בגלותו הרוחנית, כדוגמת אותה כת מומרים נוצרים המבקשים להיקרא "יהודיים משיחיים" והציון יהודיים הוא כחלק ממסע ההטעיה הנוצרי, ממתי מתוך בחינה אנתרופולוגית סוציולוגית, משפטית, אמונה בישו היא יהדות? לגופו של עניין מעולם! לא היה כדבר הזה. אך הם יודעים כי אם ברצונם לבולל את היהודי עליהם ובכדי לרכך ולטשטש את זהותנו עליהם לתקוף את הספינה המרכזית ולנסות לגרום לה לא להיות רלוונטית ואמיתית עבורנו כעם ובעצם בכך לתת לגיטימיות לאחד מזרמיה הפרוטסטנטים אוונגליסטים של הנצרות ומכאן להגשים את המובא בברית החדשה הקורא למעשה לביטול היהדות בצורה הרוחנית וכן בצורה הפיזית. מה שיתאפשר קודם, על האנטישמיות שבאה בהשראת ובעידוד אותה ברית חדשה הרי לא צריך להרחיב ואופניה הפיזיים אלימים ידועים, הבעיה הקשה קיום היא עם השפעתה הרוחנית, זאת משום העבודות הפשוטות, שאנו כיהודים למדנו להאמין לשונאינו ובכך לפתח שנאה והלקאה עצמית שהיא מעבר לגבול הביקורת העצמית הלגיטימית, ובנוסף אנו טועים להבין ולבקש את מה שדוד המלך ביקש לפני אלפי שניים, שמור אותי מאוהבי ומשונאי אשמר בעצמי.
כלל פשוט איך להבדיל בין אוהב לאוהב, אז נסראללה או שלטון ההיטולות מאירן מצהירים בראש חוצות על שנאתם ליהודים, והכחשת השואה היא רק ביטוי לרצונם להכשיר את הקרקע להשמדתנו הפיזית. לא מדובר בפרנויה יהודית כפי שישנם המנסים לטעון, לא תחושת היהודי הנרדף, אלא עובדות ואמירות הנאמרות חדשות לבקרים. אולי בגלל זה נדמה לנו כי הם אלו האויבים הבעייתיים והעיקריים עבורנו וזאת משום העבודה הפשוטה כי הם נמצאים שם, אפשר לחוש אותם לראות מבט של רוגז ושנאה. ניתן להלחם בהם אך כמה מצער את האויב הרוחני שלנו, נדמה כי לא ניתן לראות.
הוא בכלל מחייך ובדרך כלל נותן הרבה כסף וקורא לעצמו ידיד ובמצב תחושתי כמו שלנו, בו אנו סוחבים משפט כה כבד כדוגמת: "עם לבדד ישכון, רק מתוך הצורך להסיר את העול הכבד שבמציאות זו, אנו מוצאים עצמנו מוכנים להאמין ומעדיפים שלא לבדוק בתוך קנקנו של אותו האיש הקורא לעצמו נאור, רוחני, וכן גם הוא מבטיח לנו להיות כמותו ולקבל אותנו כחלק מהכלל, כמו שעשו זאת רבים לפניו, העלו חיוך על פניהם חיבקו חיבוק חזק או חינוך ילדים "מוצלח" ולבסוף מבלי לשים לב איבדנו את כיווננו ואת דרכנו והנחלנו לילדינו תרבות הזרה לעברם, לאבותיהם, לאותה תרבות שבזכותה הם נמצאים כאן היום ולא מפוזרים בין העמים.
כך קרה לאותם יהודים שנהרו אחרי הכתות השונות לפני כ-2000 שנה, גם הם ביקשו ללכת בדרך הנראית כטובה יותר, לחנך ולהוביל, לא באותו האופן של ספינת הדגל הלא צבעוניות והכה יהודית שהיא. גם אז הכתות הרבות הקיפו וגם היום הן מקיפות אותנו ומבקשות להשיג את מה שכל אויבינו ביקשו להשיג, שזה דבר קטן ופשוט. יהודי יקר פשוט אל תתקיים, בין אם תשלח את ילדך לחינוך אחר ומה כל כך נורא, ולמה להיות קיצוני ועוד המון תירוצים ואי לקיחת אחריות והבנה בסיסית, ועוד קצת תרבות זרה. נקרא לזה פתיחות ובעתיד נתקשה עוד יותר וכולם שווים ועוד סיסמאות, כאשר נדמה לנו ומרגיע אותנו לראות כי חגים יהודיים נחגגים ולמעשה מתעלמים מהבנה בסיסית בשיווק, ובאידיאולוגיה של המשיחית, הרי ברור שדרך הזרה לנו לא תתקבל אם היא תופיע במלוא הדרתה וכך המשיחיים הפועלים, בנחמדות ובפיתויים שונים. שותלים הם את זרעי הנצרות ומשקים ומחכים לנביטה אנו כיהודים נעדיף לחשוב כי זה תלוי בנו כי הנבט עדיין מתחת לאדמה קטן, ובכלל אם הם בוחרים להגדיר עצמם כיהודים נכבד את רצונם, מבלי לחשוב בעיוורון נשתמש בפלורליזם כתירוץ להתיר לפונדמנטאליזים הנוצרי, שהחליט לקרוא לעצמו לצורך משימתו ליהודי, כי הוא שלא כמותנו אינו מכבד אותנו או את דרכנו וכך חלילה ובפתאומיות אנו רואים את השתיל נובט והופך לעץ בשלב הזה ילדינו יתקשו לזהות את פירותיו הבאושים של העץ וכשהעץ יצמיח פירות יהיה מאוחר.
כאשר נגלה כי לא לזה פיללנו, לא לפירות השונים כל כך מהעץ שאנו. להתחיל לטפל בשלב הזה יהיה כמעט בלתי אפשרי, השורשים יהיו עמוקים וכבר בכלל כמעט ונשכח זו היא ההתבוללות. כבר לא נזכור את חלקנו כיצד בתחילה אפשרנו לדשן ולהשקות אותו בשדות זרים, כיצד היינו רחמנים וסלחנים לאותם אכזריים. יהודים משיחיים רבים לוקים באותה שנאה עצמית והם אפילו לא מודים ואולי אף לא יודעים, אם יפשפשו בעברם כאשר התחילו לקבל את אותה אמונה הזרה לדרך האבות וישאלו עצמם מה הייתה דעתם על הממסד הרבני על דתיים לובשי שחורים, טיפות האנטישמיות ייטפו משיניהם, כי אחרת הם לא היו יכולים להזדהות בכזו מהירות עם אותה דמות, מאותו ספר המתאר כיצד ישו מתייחס בשנאה לבני הצפעונים שאביהם השטן, הלו הם הצדוקים והפרושים - היהודים כבר אמרנו.
אם המשיחיים לא היו לוקים באותו הפנמת סטריאוטיפ אנטישמי, בוודאי שלא היו שונאים עצמם ובכזו השלמה עיוורת מסכימים עם הנאמר, ומדחיקים את עצם מהותם.
עורו ולא תתורו אחרי לבבכם, עלינו כיהודים להתעורר עכשיו ולזכור את העובדה הפשוטה, אויבינו לא רק פיזיים ואולי בעיקר הם רוחניים וכל שהם רוצים זה מה שהיטלר העז לומר בקול רם יהודי, פשוט, תרצח, תעלם, תתאדה או שתקבל את הדרך האחרת! אמור את זה איך שתרצה... ובקיצור פשוט אתה כיהודי אל תהיה!!! לא הברית תחשב ולא העורלה לא על השבת או החג מנסים לא היווני יחשב ולא היהודי האמונה, האמונה באקסטזה מטורפת הנאמרת מפי מומרים ובעצם אני אומר עצור, תניח את הטירוף האישי שלך בצד אז אם לא השבת ולא הברית ולא החג ובעצם אין הבדל בין יהודי לזה שאינו יהודי וכולנו תחת גוף המשיח ואפשר להתחתן בגויים, נו מתחילים קצת להבין לאן זה מוביל, לא להתגלות משיחית אלא להתבוללות יהודית ממשית.
על זה שאלתי פעם מה ההבדל בין מי שמבקש להשמיד פיזית והשמיד בעבר לבין מי שמבקש להשמיד רוחנית והגעתי לבסוף למסקנה שהיטלר לפחות אמר את האמת, לא ניסה להיות מאוהבי כנגדו יכולתי לפתח כלים גשמיים להתגוננות ראה ערך ניצולי שואה ואילו המשמיד הרוחני מגיע עם חיוך ובכלל קורא לעצמו יהודי ובעצם פשוט הורג אותי ברכות.