לפני שנים אחדות הופץ בישראל עלון 'משיחי' (ע"י המיסיונר יעקב דמקני וחבריו) בו הופיעה קריקטורה עם ניחוח אנטישמי בה מצוייר דמות של יהודי בעל זקן וחובש כיפה, העוקר בפטיש שבידו את האות 'ע' מן השם ישוע ובכך יוצר את השם ישו, המוסבר בעלון כראשי תיבות של יימח שמו וזכרו.
בקריקטורה היה כדי לעורר חלחלה בלב כל יהודי היודע את העלילות שהעלילו הנוצרים במשך דורות על העם היהודי, וזכורים לו ציורי הנאצה האנטישמיים באירופה (נס הוא שעלון כזה לא פורסם אז, שכן היה ממיט אסונות נוראים על היהודים. 'חסד' קטן עשה בעל הציור – הפעם אפו של היהודי לפחות היה קצר!). ציור הסתה זה ביטא האשמה כי השמטת ה-ע היא מעשה של רבנים או של מנהיגי היהדות (ועל כך ניתן לקרא בהרחבה באתרי האינטרנט של היהודים משיחיים), אלא שמלבד קריקטורת הסתה אנטישמית זולה, לא הוצגה בעלון כל הוכחה לכך שהשמטת ה-ע היא מעשה יהודי מכוון.
גם בשבועות האחרונים, משקיע ארגון 'יהודים למען ישוע' – מיסודו של הכומר הבפטיסטי משה רוזן- עשרות אלפי דולרים בקמפיין פרסומי בעל מסר מסית זהה. בקמפיין המוצג בפרסומות בעיתונות, על גבי אוטובוסים ועוד נכתב בין היתר כי: "מספר רבנים מתקופת ימי הביניים ראו את ישוע כמתחזה, אפילו כמכשף - והחליטו לעוות את שמו האמיתי. אותה 'קללה' התגלגלה לאורך ההיסטוריה והפכה לשם בו הוא מוכר בארצנו. רובנו אפילו לא מבינים ש'ישו' הוא שם גנאי לישוע הנוצרי"
מקור השם ישו –ככינוי למשיח הנוצרי- הוא מן הנצרות דווקא!
היהודים המשיחיים טוענים כי הרבנים הם אלו שהחלו לכנותו בשם ישו כראשי תיבות של יימח שמו וזכרו, אך בתלמוד ובספרות חז"ל הקדומה אין כל זכר לדבר זה. רבי משה בן מימון [הרמב"ם] בספרו ה'יד החזקה' מזכיר אותו דווקא בשם 'ישוע' (הלכות מלכים ומלחמות פרק י"א, הל' י'). כמו כן, הכינוי הרווח ביותר בעם ישראל הוא 'אותו האיש', ולא ישו; הסיבה לכך היא כי נוצרים מאמינים בו כאל, ובתורת ישראל נכתב: "ושם אלוקים אחרים לא תזכירו...לא ישמע על פיך" (שמות כ"ג; י"ג). לפיכך נראה שלא היה עניין מיותר להמציא את השם ישו אם בין כה וכה או כך השתדלו להימנע מלבטאו.
ידוע שהצורה היוונית המקבילה לישוע היא איסוס, כלומר, בלי ה-ע, וכך גם בשפה הלטינית. מרגע שהחלו אנשים להאמין בישוע, נתערבבו יהודים 'משיחיים' עם יוונים ורומים 'משיחיים', וכאשר הוסרה המחיצה הדתית ביניהם (איגרת אל האפסים ב' 14-16) – אפשר שבהשפעת הצורה היוונית איסוס הפך ישוע לישו. יתר על כן, בגליל, במקום מגוריו, נתרופפה הגיית ה-ע בתקופת הבית שני, ויתכן שכבר בימי חייו נקרא ישו. (ראה המאמר, מחקרים בארמית גלילית, בכרך מחקרים בעברית ובארמית, מאת יחזקאל קוטשר, מתחילת עמוד רט"ז ואילך. בעמ' רי"ז מובאת עדות על קיום הצורה ישו באותה תקופה.)
בדומה לכך נכתב בהסבר שנתן מלומד נוצרי קתולי על השאלה האם קוראים לו ישו או ישוע: "השם 'ישו' בא מהיוונית 'iesous' שהוא תעתיק מהעברית או הארמית 'ישוע'. בטוח שהאות 'ע' הייתה בשמו של ישוע, אבל לא בטוח שהיו מבטאים את ניקוד הפתח הממוקם תחת האות 'ע'. זו אולי הסיבה שהעתיקו 'iesous' ולא 'iesouas' ביוונית. אי אפשר לאשר את זה, כי אין מקורות של הברית החדשה בארמית או בעברית. אבל בתרגומים בארמית בורית של המאה הרביעית (שנקראו 'פשיטתא'), העתיקו את המילה 'iesous' לישוע, עם האות 'ע' אבל בלי הניקוד 'פתח' תחת העין."
ישו כשם יהודי
יתרה על כך, השם ישו היה מצוי בקרב יהודים בתקופת המשנה והתלמוד. עובדה היא כי בתלמוד הירושלמי נזכר חכם בשם "רבי יֵשוּ דרומייא" (רבי ישו מהדרום). שם זה נמצא בקטעי גניזה של התלמוד הירושלמי, אולם עם הזמן 'תוקן' לשם יהושע, בכדי לנתק את הזיקה בין החכמים היהודיים לבין ישו הנוצרי, ולא נשתמר בדפוסים. (ראו ספרו של שאול ליברמן, הירושלמי כפשוטו, ירושלים תרצ"ה, עמ' 71). עדות קטעי הגניזה מוכיחה כי הגיית השם ישו היה מסורת עתיקה ומהימנה בעם ישראל, ורבים נשאו שם זה ללא כל קשר או חשש לקללה.
לסיכום
העולה מכל הנ"ל שהצורה ישו הינה הגייה תמימה, והיא נוצרה באופן שהוסבר לעיל. כל ניסיון לתלות בחז"ל סירוס של השם ישוע, הינו אשמה חסרת שחר של מנהיגי ה"יהודים המשיחיים", המנצלים את חוסר הידע הציבורי או את דמיונם הפורה על מנת לפתוח בהסתה פרועה עם שמץ של אנטישמיות. בקמפיין זה, שוב חשפו חברי כת ה'יהודים המשיחיים' את בורותם בכל הנוגע ליהדות וגילו את פרצופם האמיתיים של יהודים הנגועים בשנאה עצמית כדוגמת אוטו ויינינגר שהמיר את דתו ועבר לכנסייה הפרוטסטנטית, מתוך ייאוש ושנאה לעיקרון היהודי המקונן בתוכו (שעליו כתב בספרו), ומתוך נאמנות לתפיסתו. התנצרותו לא גאלה את נפשו וכשנה לאחר הפיכתו למשיחי שם קץ לחייו בירייה.
לכניסה לפורומים
.jpg)
הפרסומת על גבי אוטובוס של אגד
.jpg)
