האויב

האומה המופלאה

מאות ואלפי שנים נאבקה האנושות על מנת להגיע אל האור. הצו האלוקי "יהי אור", פילס לו לאיטו דרך במחשכים, דרך מכשולים ומשברים. באדם האלילי הפראי בלטה יותר חיית-אדם מאשר צלם-אלוקים שבאדם. אותו אדם אכזר ניזון מהשקפת עולם המאשרת-כל, המתרת-כל, המקדשת-כל – גם את היצר היותר גס ושפל.
עד אשר הופיע אורו-של-עולם, אברהם אבינו, שיועד לגוי גדול, אשר ממנו תתברכנה כל משפחות האדמה. הוא לימד כי האידיאל הוא להיות ישר וטוב, להתהלך בחסד ובמישרים, להתאהב במוסר ובצדק, לקרוא בשם ד' הטהור והנקי.
ממנו נוסדה האומה הישראלית, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, אשר הפיצה את אור המוסר באנושות, את כל האידיאלים שהם תפארת האדם, ולמידה העולם איננו עולם של הנאות אלא עולם של חובות! בכך עוררה האומה הישראלית את טינת העמים האליליים, אשר רק ההנאות היותר גסות ייאותו להם, ולא השכילו ולא חשו שדווקא חיים של חובה הם אושרו הגדול של האדם. על כן שנאוה כל העמים במשטמה עזה ויבקשו לכלותה – מצרים ובבל, יוון ורומא, פרעה וסיסרא, נבוכדנצאר וטיטוס! להילחם כנגד ד' לא יכלו, לכן לחמו באומה הנושאת שם ד' בעולם!
העם המופלא הזה היה נתון כל ימיו במלחמה מתמדת כפולה – כנגד הגויים שניסו לבטל את קיומו הפיזי בכוח הזרוע או לבולעו לתוך תרבותם, וכנגד הרע שבקרבו הוא. מול ההתקפה המשולבת של רעי- מבחוץ והיצר הרע מבפנים, כשל לבסוף כוחו. ישראל קרס, ממלכת ישראל התמוטטה ועימה קדושת ישראל. אז, בשלהי תקופת בית-שני, בא תור ההתכנסות הפנימית. רעיון המדינה הישראלית שהיא יסוד כיסא ד' בעולם נגנז זמנית, והואמה החלה לאגור כוחותיה על מנת לשקם את יחידיה.

החיקוי המזוויע
 
או-אז נולדה הנצרות, מתוך התמוטטות הקשר עם עם ישראל והאמון בו. הכרז הכריזה כי "העם הנבחר כבר אינו נבחר", כי הניסיון האלוקי נכשל ותם זמנו, כי עם ישראל הוא חולה חסר תקווה וסופו למות. הוא יהיה נע ונד בעולם- עד שיכלה. כבר איננו עם קדוש, כבר איננו עם ישראל. הוא "פסולת, שיירים" בעלמא. ומיהו עם ישראל החדש? – מאמיני הנצרות. היהודים הינם אך צאצאים ביולוגיים נפולים של עם ישראל, אבל עם ישראל האמיתי, VERUS ISRAEL- הם הנוצרים.
גנבה הנצרות את זהותו של עם ישראל ביחד עם תעודת-זהותו: התנ"ך. אלא שכתבי הקודש של עם ישראל מגדילים ומאדירים בתכונתם את החובות הנעימות של הטוהר והקודש, ואינם מתאימים כלל לנפש האלילית הברברית. על כן דחתה הנצרות בשאט נפש וביטלה את חוקי התורה והמוסר האלוקי. "החוק הוא הפשע" – טענה. בלתי אפשרי לקיימו. אדרבה, החוקים ניתנו לעם ישראל כדי להודיע ולהיוודע כי בלתי אפשרי הדבר לקיימם.
או, טענו הם בדרך אחרת: אין להבין את חוקי התורה כפשוטם. חוקים אלה לא היו לא נבראו אלא משל היו. היהודים לא הבינו מאומה. ואין תימה בכך, שהרי הם יהודים-בבשר בלבד, לעומת הנוצרים שהם יהודים-ברוח. על כן הבינו רק את פשוטה-של-התורה, ולא את "רוחה". נמצצו מעם ישראל הקודם לשדו ונשמתו והוא נותר רק בקליפתו, לעומת הנצרות "שאחזה את הרוח בכנפיה"- אותה הרוח הנוחה לנשוב בעולם של מילוי החפץ במקום מילוי החובה.
מעתה, תוכל להיות יווני-אלילי ויהודי מוסרי גם יחד – "אין עוד יהודי או יווני", אלא שעטנז חדש, של אדם אלילי מבפנים ויהודי מבחוץ. אדם היכול ליהנות "מחוויות דתיות", להתמוגג לשמע שירת-הכנסייה או האורטוריה של הנדל – בלא שהדבר יחייב אותו במאומה. יכול הוא לשאת קריאה- דרשה, בלתי אפשרית לרוב האנושות, על "הושטת הלחי השנייה", שהרי ממילא אין כאן יותר מאשר הכרזה בעלמא, שאינה מחייבת קיום. הוא גם יוכל ללעוג להלל הזקן שחינך: מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך", ולהציג אידיאל חדש, מלבב הרבה יותר: "מה שאהוב עליך עשה לחברך"- שהרי ממילא אין בכוונתו לקיים לא את זה אף לא את זה. "דת האהבה:" הזו, היא שהרבתה לשפוך דמי נקיים יותר מכל גורם אחר בהיסטוריה האנושית, דם מיליונים- ובייחוד דם יהודי!

מסע ההרג הגדול

שהלא העם היהודי הוחלף באחר ואמור לחלוף מן העולם. הוא צריך לפנות מקומו על במותי ההיסטוריה. זאת ועוד, הוא עם-רוצח, שרצח את האל בעצמו! שהרי הנוצרים נטלו אדם ועשאוהו אל. ונמנו וגמרו ב"וועידת ניקאה" כי הוא: "אל מאל, אור מאל, אל אמת מאל אמת, לא נברא כי אם מולד, עצמו עצם האב ועל ידיו נעשה הכול". גם פסוקים מן התורה הפכו ל"מדרש טעות ואליל" (כדברי רש"י במסכת ברכות דף יב, א). המושג עם-ד' הומר במושג אדם-אל, אשר בשמו בטלו כל החובות, ונותרה רק האצטלא החיצונית המבהיקה והמגוהצת של "החוויה הדתית".
הנוצרים לא הושיטו את הלחי השנייה כדי לקבל סטירה, אלא אדרבה, חלקו לנו סטירות ביד נדיבה לכל אורך ההיסטוריה – סטירות בשם הצלב. בצלב זה הם הכו בגופנו ומוחנו, בצלב זה הם דקרו ואנסו את בנותינו. את כל מסעי הצלב שלהם הובילו בים של דם, דם יהודים חפים מפשע, דם ילדים וילדות. פוגרומים, אינקוויזיציה, אוטו-דה-פה, השפלה ועינוי, התעללות והשמדה, מעשי שוד וגירוש, נישול יהודים מפרנסתם, הכחדת קהילות שלמות, רדיפות אין ספור, מיליונים של קורבנות טהורים במשך אלפיים שנה – כל אלה היו מנת חלקנו!
והלא סברנו לתומנו כי אתם – "דת האהבה"? וכי יש לכם תירוץ על כך? אומנם אנו יודעים ומכירים את התירוץ האמיתי: תחת עטיפת המילים היפות המשוחות בשמן- שכונת חיית אדם! אבל מה התירוץ שלכם? הנה יש בידכם תירוץ, ומהו? –בוודאי אנו "דת האהבה", הו בוודאי, הרינו אוהבים כל אדם, ואולם במה דברים אמורים? – כאשר הוא אדם "הראוי לשמו"! אבל אתם רצחתם את האל! על כן אין לכם קיום, לא כעם ולא כאדם! וכל המרבה לרצוח בכם ולטבוח בכם, לשרוף אתכם ולחנוק אתכם, לענותכם ולרודפכם- הרי זה משובח! ועדיין ובכל זאת "דת האהבה" אנחנו, וכל גילויי האכזריות כנגדכם אינם אלא לטובתכם, למען תזכו באושר הנצחי, וגם עלי אדמות- אם אך תתנצרו- תזכו לכל טוב. אבל אם תמאנו באהבתנו זאת, אז תפרוץ שנאתנו בכל עוזה – באשמתכם הנבערה, ראו הוזהרתם! הנה אתה, אב יהודי אכזר ממגורשי ספרד, האינך שת ליבך לקול בכי תינוקך מזה-הרעב? באהבתי אתן לך מעט לחם בעבורו, רק תמורת דבר קטן, באמת קטן-  נשק-נא את הצלב שבידי...
לא רעי-אדם! אנו לא ננשק ולא נתנצר! מהו שתוכלו לתת לנו זולת רוע? אנו עודנו זוכרים את אהבת כלולותינו עם ריבונו של עולם, א-ל אמת. תוכלו לשורפנו חיים- לא נמיר דתנו שהיא יקרה לנו אף מחיים! תוכלו להתעלל בנו עד כדי הפיכת השפלתנו ל"ספורט לאומי" שלכם. תוכלו לצעוק ברחוב "HEP HEP" בשעה שעובר יהודי, אות להתיר את דמו, להתנפל עליו, להכותו ולהשפילו. שהרי HEP פירושו: HAYEROSOEMITA PERDITA- ירושלים אבודה.

ירושלים אינה אבודה

אך ירושלים אינה אבודה! יש בידינו תשובה אחת ניצחת לכל סגנונות רשעתכם: עם ישראל קם לתחייה! עם ישראל מתעורר לחיים לאחר גלות ארוכה. כל נקודות הטומאה של הנצרות הולכות ונמחקות על-ידי התופעה המופלאה של שיבת-ציון ובניין הארץ. מכלל לאו אתה שומע הן! מתוך הנגטיב של הנצרות, בולט הפוזיטיב של גאולת ישראל.
מתחילה תנועה חרישית של עם ישראל אל עבר ארצו, תזוזה איטית אך עיקשת. האפיפיור נראה רגוע. הוא אומר להרצל: בבקשה, העלה יהודים לארץ-ישראל, אנו נשלח את המיסיונרים שלנו וננצר את כולכם. אבל באמת- הוא אינו רגוע כלל וכלל! שהרי העם הנוצרי הוא ישראל האמיתי, VERUS ISRAEL. על כן, הלא לגביו אמורות היו להתגשם כל אותו נבואות הנביאים על שיבת-ציון, אך עם ישראל השב לארצו טורף את כל הקלפים!
אז מופיע הניסיון הגדול של ההיסטוריה לחסל את עם ישראל: שואת אירופה הנוצרית הנוראה, הפתרון הסופי לבעיה היהודית. הנאצים הם נוצרים שאינם מכחישים את נצרותם. על פניהם של הפולנים הקתולים מופיע חיוך רחב של שביעות רצון בראותם את מוחנות ההשמדה המוקמים בארצם. האפיפיור, פיוס ה-12, האמון על האהבה העולמית, ממלא פיו מים ואינו מוחה. הכנסייה הרשמית משתפת פעולה עם הנאצים. נוצרים השמים נפשם בכפם להציל יהודים- עושים זאת למרות היותם נוצרים! אנשי כמורה המסכנים חייהם עבור יהודים, ואף מובלים עקב זאת למחנות ההשמדה, עושים זאת למורת-רוחו של האפיפיור.
בנאציזם טבועים שורשים עמוקים של אנטישמיות, על ברכי הממסד הנוצרי שהיה מאז ומתמיד אנטישמי, התחנכו מיליוני נוצרים במשך מאות בשנים, ומכוחו ניזונה האנטישמיות במערב, באופן גלוי או סמוי. גם בקרב אירופאים אתיאיסטיים שהשתחררו מהנצרות הרשמית, נותרו עדיין זרעי שנאת-העולם לישראל.
כל היסטוריון יאמר: הנצרות סללה את הדרך להוצאת האדם היהודי- מקהילת האדם- והנאצים הוציאו זאת לפועל. ההכנה הרוחנית שאפשרה לארגון רצח-עם קר בממדים כה עצומים ובצורה הכי מפלצתית שידעה ההיסטוריה האנושית- נעשתה על-ידי הנצרות, שקרוב לאלפיים שנה רצחה את עם ישראל באופן רוחני ומעיש. היא שהחדירה בתודה האנושית כי היהודי הוא תת-אדם, יצור מיותר ומזיק שיש להיפטר ממנו, ויאה ונאה להפיץ עליו עלילות-דם ושקרים נבזיים. ואז, רוויי שנאה, משוחררים מיסורי מצפון – היו מסוגלים רשעי ופראי-האדם הללו להשמיד באכזריות נוראה מיליוני בני אדם, אנשים נשים וטף.
 
מדינתו של ישראל האמיתי

אך מדינת ישראל קמה על פי פקודה אלוקית! זהו ביטול היסוד הראשי של כל התיאולוגיה הנוצרית, המיוסדת על העונש הנצחי של עם ישראל. בעצם נדידתו הוא מוכיח צדקת הנצרות, והנה עתה הוא קם לתחייה. הגלות היא ההוכחה שלהם – והגאולה טופחת על פניהם. ולא עוד, הם אינם מצליחים להפריענו! התוכנית ההיסטורית ביחס לעם ישראל מתקיימת בדיוק מדוקדק על פי ההבטחות הנביאים. ובכן, נראה שעם ישראל הוא אכן ישראל האמיתי!...
הקתולים מתרצים: מדינת ישראל תיפול בקרוב. זו אינה תחיה ואלו אינם יהודים. אלה אינם יהודים של "שמע ישראל", זוהי סתם "מדינה חילונית", סתם אוסף קטן של בני אדם שעשו לעצמם ארגון פוליטי. אך ליתר ביטחון נאמר, שמדינה זו כלל אינה קיימת! משל לרופא שניבא שהחולה ימות, שהוא בעצם כבר מת – אבל צרה צרורה, הוא דווקא מבריא, הולך ומתחזק, קם ומתהלך על בוריו, וממוטט בכך את כל תיאוריית הרופא, שכל שנותר לו לעשות הוא להתכחש למציאות, ולהודיע קבל עם ועולם שבאמת החולה מת, ומה שנראה כאן אינה אלא רוח רפאים בעלמא.
אכן, בשנת תשכ"ד, האפיפיור פאולוס ה-6 מודיע על רצונו לבקר – לא במדינת ישראל, שהרי איננה קיימת, אלא "במקומות הקדושים לנצרות במזרח התיכון". הוא מסרב להיכנס לארץ ישראל דרך שעריה הרשמיים. לשיטתו, מי שאין לו שער- אינו קיים. על כן יוצרים למענו פתח מיוחד בגבול המדינה דאז, ליד מגידו. כל ממשלת ישראל ונכבדי המדינה מחכים לו במעבר הגדול, אך הוא חולף על פניהם כאילו אינם קיימים. הרב הראשי לישראל, הרב יצחק ניסים, הוא שמציל כבודה של המדינה בסרבו לקבל את פני האפיפיור: אם רצונו לראותי- שיבוא אלי! לאחר עוזבו את הארץ, שולח האפיפיור מברק ברכה לכבוד: "הנשיא, תל-אביב". לא ראש-ממשלה ולא ירושלים! שהלא המדינה אינה קיימת...
אלא שאי אפשר להכחיש את המוחש לאורך ימים. ראש ממשלת ישראל מבקרת בוותיקן ומתקבלת על ידי האפיפיור שאנוס להניף את דגל ישראל, כמין פשיטת רגל של הנצרות. סוף סוף אין בידו ברירה, הוא אנוס על ידי המציאות. הוותיקן חייב להכיר בקיומה של מדינת ישראל וליצור עמה יחסים דיפלומטיים! ושמא, באותה הזדמנות, תביעו חרטה על כל הדם היהודי ששפכתם? מציעים נציגי מדינת ישראל. אין בכך תועלת, משיב הוותיקן, וכי על ידי בקשת סליחה מהמתים יקומו הללו לתחייה? הבה "נפתח דף חלק ונשכח את העבר". עתה, שיש לכם מדינה משלכם, אנו מבטיחים כי לא עוד נטבח בכם...באמת, מחווה מרגשת.
אבל זוהי רק מחווה. הקתולים הינם בעלי מדיניות פרו-ערבית מובהקת. הם לוחצים ללא חרף לבנאום ירושלים וגם פועלים למוטט את המדינה על ידי תמיכה בארגוני הטרור. הם אויבי ישראל במסווה של צדק והומאניות. הרשת העולמית של כת הישועים, חיילי האפיפיור, רוקמת בסתר עלילות מורכבות ומסובכות לערער קמעה קמעה את יציבותה הפנימית של מדינתנו.
הנצרות- היא אויבתנו היותר גדולה! עם הערבים יש לנו סכסוך שכנים לא מהותי. הם התרגלו לגור כאן, ופיתחו עקב זאת אמביציות שלטון. גם האסלאם אינו עבודה זרה. אך עם הנצרות יש לנו מאבק קוסמולוגי מהותי: האם אנו עם ישראל או לא! הנצרות היא הצרה היותר גדולה שקמה לנו אי פעם. הרמב"ם מסביר בתחילת הלכות תפילה, שכנגדה תוקנה תפילה מיוחדת: "על המינים", שאותה אומרים יהודים שלוש פעמים ביום בתפילתם.
לפרוטסטנטים יש על פי רוב תירוץ אחר בדבר תקומת מדינת ישראל: זה איננו אלא שלב בגאולה הנוצרית העולמית. כאשר יגיע המפעל הציוני לשיאו, תבוא התעוררות דתית וכולם יתנצרו. על שום כך הם כביכול אוהבי המדינה, רוצים בקיבוץ גלויות ושגשוג הציונות, על מנת שלבסוף, בפסגת התחייה, הכל יתהפך להיות נוצרי.
מכל מקום, הצד השווה של כל אלו- שאיפתם לחיסולם הסופי של עם ישראל ומדינתו, בשלב זה או אחר. 
 
הערפד המיסיונרי

ובינתיים, אלו כן אלו אינם טומנים ידם בצלחת, ומוצצים את דם נשמותינו בדרך מיסיונרית. אלפי מיסיונרים נוצרים פרוסים לכל מלוא רוחב ארצנו, ואורבים לכל משפחה יהודית השרויה במצוקה כספית, נפשית או בריאותית, כדי לצוד את נפשותיה. יש בידם כספים בלא הגבלה, ויש בידם שיטה הסברתית שלמה ומשומנת, כיצד לדבר סחור סחור עם קורבנותיהם. בתחילה מגישים עזרה, סיוע כספי, כביכול לשמה, בלא לחשוף מזימותיהם. אט אט הם מטילים את רעלם המיסיונרי, תוך שהם עוסקים תדיר בהוצאת משפחות לחוץ לארץ על מנת לצרפם לקהילות נוצריות שם. הם נשבעו אמונים להביא נשמות ישראל לדתם. בעבורם לנצר יהודי, דהיינו, לעקור את נשמתו משורש ישראל – זוהי החובה היותר עליונה.
כל האמצעים כשרים למטרה זו של עקירת עם ישראל מן העולם. הם לא יניחו נשקם. כאמור לעיל, מלחמה זו איננה מעשית לבדה, אלא אידיאית במקורה- נגד בחירת ישראל, כנגד האומה שקדמה לכל דבר ועלתה במחשבה תחילה כדי להעיד על ייחוד ד' בעולם! המגמה התיאורטית, הרוחנית והמעשית, למחוק נצח ישראל- היא הלשד התיאולוגי של הנצרות. מראשית הופעתה היא רודפת אותנו, ועתה המציאות טופחת על פניה, ההיסטוריה מוכיחה את צדקתנו, בראותנו עין בעין ובראות כל העולם איתנו את התקיימות חזון הנביאים: אנו קמים ושבים אל ביתנו!
על כן מתאמצת הנצרות, על ידי המגיפה המיסיונרית בצורותיה השונות, לשרוף והרעיל את נשמותינו, במקום שאינם יכולים עוד לרצוח את גופנו. בעצם, לכתחילה חייב היה העם הזה להיעלם, אחר שהוחלף ב"ישראל האמיתי"- VERUS ISRAEL, והפך מיותר. אך זהו עם עקשן שאיננו נעלם מעצמו. על כן ניסו הם להיפטר ממנו על ידי שמדות, פוגרומים ושואות. אף זה לא הועיל, פלא קיומו של עם ישראל נותר בגדר תעלומה.
או אז צצה לה תיאורה חדשה: לו יהי כן. העיקר שיהיה עם זה עלוב בעלובים! אדרבה, עליבותו הנצחית, היא תהיה לעד כי "ככה ייעשה לאיש אשר לא יאמין ב'"אותו האיש". דבר מוזר, אך ראוי לתשומת לב הוא, לראות את עם ישראל שורד כל כך הרבה שנים, ותמיד בשפלותו עומד. אלא מצב זה שלו דווקא נחוץ להוכחת אמיתיותו של ישו. מבינים אתם- על מנת כך הוא שורד! נגזר עליו להיות עם עלוב, עונש הוא על שרצח את האל, והוא מצליח לשרוד למרות עליבותו – כך כותב ההוגה הנוצרי המפורסם פסקל. על כן חשוב עד מאד לדאוג לכך שיישאר עלוב, נרדף, שפל וסובל, שהלא בזה תלויה כל אמית הנצרות! "מצבו העלוב משמש בדרך השלילה ראיה לתהילתם של אלו שבחר בישו"- כותב אב הכנסייה, אוגוסטינוס הקדוש. זה הרואה ביהודים מקוללים נצחיים, הוא הוא הנחשב לקדוש.
אבל התהפכו היוצרות! עם ישראל שוב איננו עם מסכן, אלא עם חשוב ומכובד, בעל מדינה וצבא משלו, עוצמה וכלכלה, גור אריה יהודה הדורך על במותי ארץ.
לכן נותרה אפשרות האחרונה: התנצרות. אדרבה, יאמרו הם, זה עדיף על רצח והשפלה. כל יהודי המתנצר הוא הוכחה לכך שהנצרות דיברה אמת. כותב פסקל: מה יכולים היהודים, אויביו של המשיח ישו, לעשות? אם יקבלוהו, הרי הם מוכיחים אמיתותו, על ידי קבלתו למשיח, כי הם העם המחכה למשיח. ואם ידחוהו, גם אז הם מוכיחים אמיתותו על ידי דחייתם אותו, כי מפני זה הם עלובים, דחויים ובזויים- כך אמר. אבל אפשרות שנייה זו שוב אינה קיימת, ואין מוצא אחר, אלא התנצרות. המיסיונרים ממשיכים בצורה נמרצת את מלאכת האינקוויזיציה, ועמלים להפיל בפח יהודים תמימים בכל דרך אפשרית. הדבר הזה בנפש הנצרות הוא.
התעמולה המיסיונרית אוחזת בכל צורה של הסוואה דרך האמנות, הספרות והשירה- כגון הצגת "המשיח" של הנדל, הספוגה מוטיבים נוצריים. שכולה יריקה גדולה על כל נחלי הדם היהודי ועל תחיית האומה. בזה כוחה, שהיא מסממת ומעוורת על ידי כוחה האסתטי הסוחף. זהו אמצעי עתיק יומין של הנצרות, לחבב את מושגיה השקריים על ידי החוויה האמנותית, שירה מרגשת ואכסטזה דתית.

אמני השכחה

עתה באים לבקר בארצנו הקדושה אלפי מיסיונרים נוצרים, בתמימות מעושה של שכחת העבר. כאילו הדם כבר אינו זועק מן האדמה, כאילו לא נכרו כל קברים, כאילו לא היה ולא נברא "הטלאי הצהוב", כאילו לא נאמרו כל דברי השיסוי וההסתה, כל הפוגרומים לא התקיימו וכל הגזירות לא נגזרו, כל הוויכוחים הכפויים על ידי המלכות לא נערכו, כל הדרשות הנוצריות שהוכרחו יהודים לשמוע לא נדרשו, כל המוקדים הוצתו וכל השרופים לא נשרפו, כל הנדקרים לא נדקרו, כל המעונים לא עונו, כל האנוסות לא נאנסו. כאילו לא היו עלילות דם מעולם ונחשולי הדמים לא זרמו, ספרי התורה וכרכי התלמוד לא נשרפו! כאילו הבריון הנוצרי האוחז סכין בידו האחת וצלב בידו השנייה, והמוכן לתת ליהודי חייו לשלל אם ינשק אותו סמל טמא- לא היה ולא נברא!
ואחרי אלפי שנות טרור ואימים שהסתיימו בשואה הנוראה, אותם נוצרים אינם מתביישים, אינם מבקשים סליחה- אלא מוסיפם לשדוד נשמות יהודיות ולשכנען להצטרף ל"דת האהבה". אומנם עתה, כאשר יש לנו מדינה בחסדי ד' עלינו, כבר אינם יכולים לחמוס, לאנוס ולרצוח בשם הכנסייה- רק מן הנשמות אינם מרפים.
באמת, אולי הגיע הזמן שתניחו לנו לנפשנו?! הלא כבר ניסיתם די לשכנענו אל מול המוקד, כי הגאולה המקווה, המביאה אושר לעולם, כבר הגיעה לפני אלפיים שנה, שלאל יש בן שהוא האב עצמו, ששלושה הם אחד ואחד הוא שלושה. כבר שמענו את כל ההוכחות מפסוקים על מי שירד מן השמים, נהיה בשר מרוח הקודש ברחם בתולה, מת, נקבר, קם לתחייה, יושב בשים ועתיד לחזור. שמענו כל זאת בתוך הלהבות והשמענו: שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד! אז אולי, בכל זאת, הגיע הזמן שתניחו לנו.
כל בניינה של הנצרות הלא הוא בנוי על הרס עם ישראל, ועתה הנה האדמה רועדת תחתיהם עם תקומת מדינתנו! השקר היותר גדול בתולדות האנושות הולך ומתנדף! תקוותה האחרונה של הנצרות לחסלנו- הוא המיסיון. אך גם זה לא יצלח! כמו שלא עלה בידם להשמידנו עד הנה, קל וחומר שלא יעלה בידם זממם עתה, בדורנו ההולך ונגאל בפקודה אלוקית.
סכנת המיסיון צריכה להסעיר כל נפש יהודית, של יהודי דתי או יהודי חילוני. על כל מי שרואה עצמו אחראי לעתיד האומה ושלומה, להילחם במסירות נפש כנגד מכונת הרס ושמד זו של אויבי נפשנו וגוזלי נשמותינו. ייסורים אלה שייכים הם למהלך תחייתנו. ועל אף כל המכשולים אנו שבים אל הנצח, אל נצח ישראל שלא ישקר ולא ינחם.