תארו לעצמכם את הסצנה הבאה: עוזי אהרן, סגן ראש עיריית אור יהודה מטעם ש"ס, מקבל דיווח על חומר נוצרי מסיונרי המחולק ברחבי העיר.
הוא יוצא למלחמה, מצליח לאתר את החומר, אוסף מאות ילדים חרדים מתושבי העיר, יחדיו הם יוצאים בקול תשואות לככר המרכזית, במרכזה כבר נצבת מגרסת ענק, מחוברת בחוט מאריך למצית ברכבו של הסגן.
הילדים נוטלים את הספרים ומכניסים אותם, אחד אחד, לתוך המגרסה הגורסת אותם עד דק.
עם סיום האקט, ניצב כבוד הרב מול הילדים ואומר: "ילדים יקרים! כשם שגרסנו את החומר המסיונרי הזה כן נגרוס כל חומר מסיונרי שיחולק בעיר. כן ייגרסו כל אויביך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" וכולם חוזרים לבתי הספר.
מה היה קורה אז? אתם יודעים ואני יודע. שום דבר.
מדוע? מפני שמעולם לא נאמר המשפט "במקום שבו גורסים ספרים בסוף יגרסו גם בני אדם".
ומדוע לא נאמר המשפט הזה? בגלל בעיה טכנית, כמובן. אי אפשר לגרוס בני אדם. פי המגרסה צר מאוד. בקושי ניתן להכניס לתוכו תכריך דפי A4.
פתלתלות דרכיה של פסיכולוגיית ההמונים. ראו כמה חמקנית היא. כמה לא רצינית. כולם יודעים שמיסיון זה רע.
אף אחד לא מצפה שעסקן חרדי באור יהודה יגיב בפחות התלהמות לנוכח חלוקת חומר כזה. כולם גם יודעים שאקט השריפה לא כוון כנגד החומר עצמו אלא כנגד האלימות שבחלוקת חומר כזה.
אלא מה? זו היתה שריפת ספרים, ובשריפת ספרים יש פוטנציאל כותרתי לא רע בכלל. עובדה. הסיפור הזה עובד כבר כמעט יום שלם וימשיך להערכתי גם במהדורות הערב. כך עושים חדשות בישראל.
אז בפעם הבאה, עוזי אהרן, לך על זה בכל הכוח, רק היה קצת מעודכן וגלה יותר ערנות: רק מגרסה! שמעת? שלא תעז לשחק באש! כי במקום שבו שורפים ספרים בסוף גם מדפיסים עיתונים.
לכניסה לפורומים
