אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

סיפורו המדהים של רב חרדי שגילה את המשיח היהודי!

רבי נהוראי הינו רב חרדי מברוקלין (ניו יורק - ארה"ב) שמצא את המשיח המובטח לעם ישראל בנבואות התנ"ך. הוא כבר לא מתייחס לנבואות התנ"ך כ"עתידות להתקיים" אלא כהיסטוריה שהתרחשה.
רבי נהוראי מגלה לנו בסיפורו האישי את כל העובדות...
(למצולמים אין קשר לכתבה)
צילום: קובי הר צבי
צילום: קובי הר צבי

שמי רב משה נהוראי, אני רב חרדי בברוקלין, מאז שנות ילדותי למדתי לעומק את דברי הנביאים הקדושים אודות דמותו של המשיח, ולמען האמת, הייתי די נבוך ממשמעותם.

 

אך, כנראה שלאלוקים היו תוכניות רבות עבורי, וביום מן הימים הוא גילה לי את האמת הנפלאה.

 

זה התרחש בערב יום הכיפורים, כאשר צעדתי בדרכי לקיים את מנהג ה"כפרות" הידוע. הרהרתי על משמעותה של הכפרה בתורה, ושאלתי את עצמי, כיצד ניתן לזכות לכפרה מושלמת גם היום.

 

ניגשתי למתחם שעל יד בית הכנסת, בו התאספו יהודים רבים עם תרנגולים בידיהם, מקיימים את המנהג הקדום. חלקם כבר עמדו בתור אל השוחט, ששחט את תרנגולי ה"כפרה".

 

החזקתי בידיי את התרנגול שלי והבטתי בעיניו. פתאום, אחזה בי התרגשות מוזרה... ראיתי במוחש את קיומן של המילים "אני הגבר ראה עניי" (איכה ג' א')...

 

אחזתי בחזקה ברגליו וכנפיו, ומייד הדהדו באוזניי דברי הנבואה "הקיפוני כארי ידי ורגליי" (תהילים כ"ב).. הנפתי אותו סביב לראשי שלוש פעמים, תוך שאני קולט, שבעצם אני מקיים את הכתוב: "ויקף ראש" (איכה ג' ה')... ראיתי, כיצד אף ללא ידיעתי, אני נעשה שותף לקיום הייעוד התנכ"י !

 

לפתע, קפץ התרנגול מידי והחל לברוח, ככתוב "ברחו לא ראו טובה" (איוב ט' כה'), "ויפנו אלי עורף ולא פנים" (ירמיהו לב, לג). לחשתי בליבי תפילה קצרה לאלוקים, ככתוב  "אדברה במר נפשי" (איוב י' א').

 

כאשר התרנגול רץ, השאלתי מזקן שלידי מקל-הליכה ורצתי אחריו. ניסיתי לתפוס אותו, אבל רק הכתי אותו בגבו, ככתוב: "ראה עני בשבט עברתו" (איכה ג' א). התרנגול הפנה אלי את ראשו וטעות פגעתי בלחיו. האמנם בטעות? לא ולא!    בכך התקיים הפסוק: "יתן למכהו לחי" !!!  (איכה ג' כ').

 

התרנגול המשיך לרוץ עד שנעצר באיזו פינה חשוכה ללא מוצא. בכך, למעשה, הוא קיים את הכתובים: "אותי נהג ויולך חושך ולא אור" (איכה ג' ב'), "גדר בעדי ולא אצא" (איכה ג' ז'). שם, בפינה השגתי אותו ככתוב: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א' ג').

 

כשבאתי לתפוס אותו, הוא עמד לו בשקט, ללא כל התנגדות. בכך קיים את דברי הנביא: "נגש והוא נענה ולא יפתח פיו" (ישעיהו נג' ז'). היה ניכר בודאות, שהתקיימו בו המילים: "אבירי בשן כיתרוני" (תהילים כב' יג').

 

חזרתי למתחם, ונעמדתי בתור אל השוחט. כל אותה העת חשבתי על משמעות המתרחש, ומידי פעם הסתכלתי לעבר התרנגול. התרנגול שתק, לקיים את דברי הכתוב: "כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו" (ישעיהו נג' ז') ומידי פעם הבחנתי, כי הוא נושא תפילה לה', ככתוב: "אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" (תהילים כ"ב ג') אבל ה' התעלם מתפילתו, ככתוב: "גם כי אזעק ואשווע שתם תפילתי" (איכה ג' ח').

 

הגעתי אל השוחט, מסרתי אותו לידיו, ובו ברגע החל התרנגול לקרקר בחוזקה, כמו שנאמר: "הצילה מחרב נפשי", "אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר (תהילים כ"ב, י"ב). קולו בקע רקיעים, וניתן היה להבחין בצעקה: "אלי אלי למה עזבתני"! (תהילים כ"ב א')

 

 השוחט תפס את התרנגול בצווארו ככתוב: "ואחז בעורפי" (איוב ט", י"ב) ושחט אותו בזריזות. ובכך התקיים הכתוב: "כי נגזר מארץ חיים" (ישעיהו נ"ג ח'). לאחר מכן, הניח השוחט את התרנגול על הקרקע בכדי לאפשר לדמו להשפך. ראיתי בגלוי את קיומה של נבואה על משיח: "כמים נשפכתי" (תהילים כ"ב, ט"ו).

 

הרמתי את התרנגול המת, והתבוננתי בו. מיד צפה מולי נבואה משיחית הבאה: "והביטו אלי את אשר דקרו"! (זכריה יב, י')

 

הבאתי אותו הביתה, ובמטבח חילקתי אותו לכמה חתיכות, ככתוב: "והתפרדו כל עצמותי" (תהילים כב' טו') וגם "שיבר עצמותי" (איכה ג' ד').

 

הבאתי אותו לאשתי בכדי שתבשל אותו. אשתי הסירה ממנו את העור (כמו שנאמר:  "בלה בשרי ועורי", איכה ג' ד'), שמה אותו בתוך הסיר עם מים (ככתוב: "באו מים עד נפש" (תהילים סט, ב') והוסיפה תבלינים רבים (ככתוב: "ותתן...ובשמים הרבה מאד", מלאכי א' י') וכיסתה את הסיר במכסה (ככתוב: "במחשכים הושיבני", איכה ג' ו'). ריח נפלא של מרק עוף מילא את המטבח (לקיים את דברי הנביא: "יזלו בשמיו", שיר השירים ד', ט"ז).

 

 לאחר מכן, התיישבנו כל בני המשפחה ביחד, והבטנו על הסיר שהביאה אישתי לשולחן. בכך, קיימנו בו את דברי הכתובים: "אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי" (תהילים כב' יח').

 

לאחר מכן, חילקה אשתי את המרק בין בני משפחתי, ככתוב: "לכן אחלק לו ברבים" (ישעיהו נ"ג, י"ב), וכולנו שמחנו ושרנו כאשר אכלנו אותו, ככתוב: "הייתי שחוק לכל עמי נגינתם כל היום (איכה ג' יד') וגם "כי בו ישמח ליבנו" (תהילים לג' כב').

 

לאחר הסעודה היינו שבעים ובירכנו את האלוקים, ככתוב: "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח' י').

 

בהזדמנות זו, סיפרתי לבני משפחתי את כל אשר גיליתי באותו היום, וכולנו נדהמנו בראות את טובו של אלוקים ככתוב: "טעמו וראו כי טוב ה'"! (תהילים לד' ט')

 

כך מצאתי את המשיח המיוחל. משיח יהודי, שקיים עשרות רבות של נבואות אלוהיות מהתנ"ך. תגלית זו שינתה את חיי לנצח. עתה ידעתי, שלא אלך לגהינום בגלל חטאי, שכן יש מי שלוקח על עצמו את החטאים שלי, ודמו נשפך עבורי!

מאוחר יותר גיליתי, אשר ישנן עוד נבואות משיחיות רבות, המתאימות לתרנגול המשיחי שלי. חלק מהן אמנם טרם התקיים, אך ללא ספק הוא יקיים את כולן כשיחזור אלינו בתפארה שנית...

 

עד כאן הסיפור הסאטירי אודות "הרב שגילה את המשיח היהודי".

 

 *  *  *

 

ועכשיו ברצינות... הדוגמא הנ"ל לא שונה מתוכן 200/300/400  דברי התנ"ך, ש"התקיימו" בישוע, כפי שטוענים המשיחיים. הם טוענים, שהסיכויים כנגד אדם אחד למלא את כולן הם אסטרונומיים (מה שמראה כביכול על דיוק "מדהים", שהתקיימו באדם אחד). אנחנו פונים ליהודים המשיחיים בכנות: בואו, שבו ולמדו יחד איתנו. 

 

ולציבור הרחב: חישבו על כך היטב, כאשר אתם נתקלים בטענות מיסיונריות ההזויות... עליהם אומר הכתוב: "כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה"... (דברים ל"ב, כ"ח)

הדפס