יש לגנות את העומדים מאחרי ההתקפות הארסיות והמוגזמות בישראל ובעולם, בעקבות פרשת שריפת התעמולה המיסיונרית באור יהודה. זוהי פרשה שמלכתחילה הינה מצערת ומיותרת, זאת כיוון שעצם היות מיסיון במדינת ישראל היה צריך להימנע מזמן על ידי מצפון הנוצרים או לפחות על ידי המחוקקים בארץ. התקפות חד-צדדיות בתקשורת מכוונות רק נגד היהודים המעורבים בעניין, תוך התעלמות מוחלטת מהמיסיונרים הנוצרים שעליהם מוטלת האחריות לחרחור הריב.
מטרת המיסיון היא ביטול הדת היהודית והפסקת קיומם הרוחני של היהודים, מעשה שתוצאותיו הן השמדתו הרוחנית של עם ישראל והפסקת קיומו כעם יהודי. אין הבדל גדול בין חיסול יהודים לחיסול היהדות, ולכן המיסיון אנטישמי. לכן, כל הכבוד לפועלים נגד המיסיון בארץ ששמם הוכפש ברבים, בגלל פחד היסטורי של יהודים מצוררים נוצרים.
אין זו דרכו של העם היהודי לשרוף ספרים, וניתן היה לפעול בדרך ראויה יותר שהרי שריפת ספרי קודש יהודים היא אחת מדרכי הנצרות המיסיונרית במשך אלפיים שנה. לאחר שלחצו על היהודים להמיר את דתם וחיסלו מיליוני יהודים שסירבו להמיר את דתם לנצרות, אין לנוצרים זכות לעסוק במיסיון בקרב היהודים. שיעשו זאת באירופה החילונית והמתאסלמת בקצב מרשים.
התנצלות: בתגובה בהירה וצלולה ומתוך הכרותינו את המיסיון וקשרינו עם נוצרים אנו מבקשים להתריע שהתנצלות שלא לצורך, הכוללת תגובה מגומגמת, היא תגובה גרועה בעמידה מול המיסיון. אין סיבה שיהודים ייקחו על עצמם את האחריות למעשי הנוצרים. ההיסטוריה של המיסיון הנוצרי בקרב יהודים עקובה מדם. קודם באים המיסיונרים במתק שפתים, מציעים כסף ופיתויים נוספים כדי שיהודים יקבלו את ספריהם ודתם, ואחר כך כשהם מגלים בתסכולם שהיהודים נשארו יהודים הם רוצחים בנו או תומכים פוליטית ומדינית באויבי מדינת ישראל.
השיטות משתנות עם הזמן, אך לא העיקרון. החשש המוגזם מ"הפריץ הנוצרי" עדיין קיים אצל יהודים יוצאי אירופה, והוא הגורם לכך שמנהיגי ישראל אינם מטפלים בסרטן המיסיון ובכך מבזים את העם ומעודדים את המיסיון. איננו מתכחשים לעובדה שרוב התמיכה במדינת ישראל וכן במרכז למאבק באנטישמיות באה מנוצרים שרבים מהם אבנגליסטים, ובתור שכאלה רבים מהם תומכים במיסיון ברחבי העולם. חלקם תומך במיסיון שמטרתו שהיהודים יקבלו את הנצרות, אך צריך לזכור שרוב האבנגליסטים הציונים אינם מונעים על ידי אנטישמיות לשמה, אלא על ידי בורות שמקורה בתעמולה נוצרית מודרנית. רובם המוחלט אינו מבין שהם מוציאים נפשות יהודים מישראל. לימדו אותם שיהודי שקיבל את הנצרות ממשיך להיות יהודי. ברור שלא ניתן להיות יהודי, הינדי ומוסלמי בעת ובעונה אחת, אך תעמולה יעילה מצליחה לשתול גם רעיונות מגוחכים אלה.
כדי לקדם את המיסיון וכדי להימנע מהגדרתו כפעילות נגד היהדות הומצא לאחרונה מושג כלאיים הקרוי "יהודי משיחי" שלכאורה מאפשר לאדם להאמין ביהדות ובנצרות כאחד (על פי האיוולת הגלומה במושג זה, ניתן להמציא גם "מוסלמי נוצרי", "מוסלמי יהודי", ואולי גם "רטוב יבש" ו"בהיר כהה").
כפירה בעיקר: האמונה הנוצרית במשיחם שהוא אדם ואל כאחד וחלוקת הקדושה בין שלשה גורמים שונים (השילוש הקדוש) סותרת את היהדות שעיקרה אמונה באל אחד יחיד ובלתי מתחלק בשום אופן שהוא. יתרה מזאת, הנצרות כופרת בתורה ככלל ורואה באמונה בישו תחליף לכל מצוות התורה. לכן, אדם יכול לקבל עליו את האמונה הנוצרית או היהודית, אך לא את שתיהן בגלל הניגוד בין עיקרי האמונה. במקום להסתגר בפני הנוצרים, חשוב ואפשר להסביר להם את עמדתנו דבר שלא עשינו מספיק עד היום.
אומץ: ארגונים הנלחמים באנטישמיות, וכן ארגונים יהודים רבים, חוששים לבקר את המיסיון כדי לא לעורר עוד מחלוקת, שנאה ופוגרום, לכן בוחרים היהודים את הדרך המסורתית של התרפסות בפני הגוי והנמכת הקומה בפני נציגי הנוצרים. דרך זו מבזה את היהודי ולכן מונעת התפתחות יחסי ידידות על בסיס של כבוד ושיוויון בין נוצרים ליהודים. הניסיון שלנו, במרכז למאבק באנטישמיות, מוכיח את ההיפך. ניתן להתנגד למיסיון באופן גלוי, החלטי והוגן. מתוך עבודה בשטח אנו למדים שנוצרים רבים מקבלים את הסברינו בהבנה. יש באפשרותנו לזכות בידידים רבים אם רק נעזור להם להבין מדוע בסיס המיסיון הוא אנטישמי מיסודו, ולכן שיהודים ונוצרים צריכים לקבל אלה את אלה על בסיס שוויוני.
בנורבגיה נוצרים התומכים בנו יודעים שאנו מתנגדים למיסיון. לא קל להם לקבל את העובדות, אך לאחר עבודת הסברה הם משתכנעים ומתחילים להפיץ בעצמם את האמת. הם אינם רבים, אך אם מנהיגי ישראל ודובריה, ראשי קהילות, רבנים וארגונים פרו-יהודים יפסיקו לפחד, ויאמרו את דעתם בפרהסיה נגלה שיש לעם ישראל הרבה יותר חברים נוצרים מאויבים. זאת בתנאי שהיהודים יראו שהם גאים, חזקים באמונתם.
האשמים העיקריים בשריפת הספרים באור יהודה הם המיסיונרים ולא היהודים שהגיבו בהתגוננות על פעולות מיסיונריות הבאות להעביר יהודים מדתם. למיסיונרים אין זכות להתלונן על ביזוי ספריהם, כיוון שהם עצמם מחלקים עשרות מיליוני עותקים של הברית החדשה שלהם מדי שנה, והם מודעים לכך שרוב הספרים שמראש הדפיסו אותם כמהדורה זולה מושלכים לאשפה. התייחסותם זו לספרם הקדוש מכפישה את הנצרות אלף מונים מהשריפה באור יהודה. כמו כן, נוצרים אינם יכולים לדרוש שיהודים יכבדו ספרים שאותם מחלקים מיסיונרים שלהם תחת כותרות בדויות. חוברות אלה שתוכנן נוצרי אנטי-יהודי מוסוות בעזרת שם יהודי מובהק, כפי שהיה באור יהודה.
ממשלת ישראל ובעיקר חברי הכנסת הם האחראים לכך שחוק המיסיון הפרוץ מאפשר פעילות תוקפנית ומבזה של המיסיונרים בישראל. לא ברור לנו כיצד יושבים בממשלה ובכנסת יהודים חובשי כיפה, ולא מונעים חרפה זו. התופעה של אזרחים יהודים הפועלים עצמאית כדי להתגונן בפני המיסיון תימשך כל עוד הרשויות אינן ממלאות את תפקידן.
העיתון "מעריב" אחראי לרעש התקשורתי סביב השריפה. התגובות הקשות נגד השריפה מצד גורמים נוצריים בעולם ניזונות מהכתבה החד-צדדית והמעוותת של כתב "מעריב", אבישי בן חיים (יום ג', ט"ו אייר התשס"ח 20.5.2008) שאופן התבטאותו בכתבה זו ואחרות מעיד כי הוא רגיל להתרפס בפני אלה שאינם אוהבי יהדות גדולים. הוא לא בדק את העובדות, ופרסומו פגע ברגשותיהם של ידידינו הרבים בקרב הנוצרים ושלא בצדק. אך החמור ביותר הוא שעיתונאי במדינה היהודית הציג מקרה בודד זה ללא פחות מאשר "מלחמת דת של היהודים נגד הנוצרים", בזמן שההיפך הוא הנכון. מצער שבן חיים סיפק תחמושת לא רק נגד ש"ס ויהודים חרדים אחרים, אלא נגד כל יהודי בישראל ובעולם ונגד היהדות.
כמו נאצים? עיתון "מעריב" יצר את הבסיס שמקל על גויים אנטישמיים בעולם להחיל על יהודים את אמרתו של היינריך היינה: "במקום שבו שורפים ספרים ישרפו גם אנשים". קביעתו של היינה התבססה על הכרתו את התרבות צמאת הדם של שונאי ישראל באירופה, – תרבות הנוגדת את מהות הדת היהודית שהביאה לעולם את מושג אהבת האדם והמוסר האוניברסאלי. לכן, השוואת יהודים לנוצרים ונאצים בהקשר זה הינה אנטישמית ומקוממת, בגלל:
- לא יהודים, אלא נוצרים ונאצים שדדו בתי תפילה ובתים פרטיים, שרפו את ספרי קודש, גזלו רכוש, אנסו, רצחו ושרפו את רכוש קרבנותיהם. כ-130,000 הנוצרים החיים תחת שליטת היהודים בישראל חיים בשלום ונהנים מחופש פולחני מלא, כמו בני דתות אחרות.
- הסיבה שבגללה נוצרים שרפו ספרי קודש יהודים, לא הייתה שיהודים הציקו לנוצרים וניסו להעבירם על דתם. לעומת זאת, המקרה הבודד שבו יהודים שרפו ספרים נוצרים היה תגובת הגנה על שנוצרים ניסו להעביר יהודים על דתם.
- בניגוד למקרה אור יהודה, נוצרים ונאצים שרפו ספרים יהודים בכיכר העיר לאחר תכנון, פרסום והסתה מאורגנים של השלטונות.
- הספרים המיסיונרים שיהודים שרפו באור יהודה היו רכוש יהודי, כיוון שהם קיבלו אותו מהנוצרים וזכותם לעשות בו כראות עיניהם. יהודים לא שרפו ספרים השייכים לנוצרים. לעומת זאת, נוצרים, נאצים ומוסלמים שרפו ספרי קודש יהודים שהם רכוש יהודי, לאחר שהגויים שדדו אותו בהנאה רבה.
כל עם ישראל צריך להבין שהמיסיון אינו פועל רק נגד יהודים שומרי מצוות, אלא נגד העם היהודי כולו והיהדות ולכן חייבים להילחם בו. צריך לעמוד איתן נגד תומכי המיסיון, לא להתרפס ולא להישבר.
לכניסה לפורומים
.jpg)
