היהודים המשיחיים טוענים כי חכמי ישראל הטילו חרם על פרק נ"ג מספר ישעיהו, היות וחששו שמא יגלו היהודים את תוכנו של הפרק המצביע על ישוע כמשיח ישראל.

יהודי משיחי בשם י. ש. אוסטרובסקי, אף הוציא לאור חוברת בשם "הפרק האסור" (הוצאת קרן אחווה משיחית, 1996), העוסקת בעניין נבואה זאת.

בעמוד 22 של אותה חוברת, כותב אוסטרובסקי:

"לכן החליטו מנהיגי ישראל לנדות, כביכול, את הפרק עצמו אשר אינו מוקרא בבית-הכנסת...אשר המסורת גזרה עליו חרם..."

והנה, שוב היהודים המשיחיים גילו את בורותם בכל הקשור ליהדות. אם מדפדפים בתנ"ך אפשר לוודא כי לא עוברים מפרק 52 לפרק 54 אלא קיים ביניהם את הפרק המדובר שעדיין לא נגנז!! 

 

מהי הפטרה?

 

המנהג לקרוא הפטרה התחיל בזמנו של אנטיוכוס כאשר גזר על עם ישראל באיסור לימוד התורה. ואז היהודים החלו לקרוא בשבתות בחלק מספרי הנביאים שתוכנם שווה לתוכנם של הפרשיות הנקראות. ישעיה נ"ג לא נקבע להפטרה כי אין דומה לו בתורה. מנהג זה המשיך גם לאחר הגזרה ונקבע כנ"ל הרבה זמן לפני ישוע, כמו שניתן לברר גם עפ"י הבה"ח:

 

"...ויבאו אל-בית הכנסת ביום השבת וישבו.

ויהי אחר קריאת התורה והנביאים..." (מעשה השליחים 15-14;13)

 

מי שלא יודע מה היא הפטרה, יכול לחשוב כי לפי טענת היהודים המשיחיים, היהודים קוראים מידי שנה את כל הנביאים כמו שקוראים את חמישה חומשי תורה, ומדלגים אך ורק על ישעיה נ"ג. אך לאמתו של דבר כלול בהפטרות רק 5% מספרי הנביאים לערך. 

 

ישעיה נ"ג במקורות נוצריים

 

ברור כי צריך לפרש את ישעיה נ"ג בהקשרו עם הפרקים הקודמים לו והבאים אחריו.

וכך מפרש ה-Moody`s The Wycliffe Bible Commentary:

 

"בישעיה 6-52:1, אלוקים מעביר את החלטתו הנחושה להשיב את ישראל מגלותם..."מדובר שם על גלות בבל.

ישעיה 52:3: "למרות הכל, הם (ישראל) ישובו מהשביה בבבל."

ישעיה 52:5: "אלוקי ישראל מבטיח להפיל את בבל בכדי להוכיח את ריבונותו."

ישעיה 3-54:1: "זמן יגיעה... כאשר מאמיני אלוקים יהיו הרבה יותר במספר ממה שהיו לפני גלות (בבל)."

The Wycliffe Bible Commentary, עמ' 648-646, שיקגו, הוצאת Moody, 1962.

 

ישעיה 54:1: "עקרה:... חורבן ירושלים היה הגט בין אלוקים ועמו (50:1); הגלות, מסמלת את העקרות. בעולה (עיין 62:4): זאת היא העקרה ועזובה, מנותקת מבעלה, לגלות בבל.

The Interpreter’s Bible, כרך 5, עמ' 632, נאשוויל, הוצאת Abingdon, 1956.

 

ישעיה 42: "שיבת העם מהגלות מראה כי אלוקים היה איתו גם בחושך."

The Collegeville Bible Commentary, עמ' 466, קולג'וויל, הוצאת The Liturgical, 1989.

 

"הואיל ופרקים 55-40 (שכוללים את ישעיה נ"ג) סוקרים את גלות בבל..."

The New Bible Commentary: Revised, עמ' 619, גרנד רפיד, הוצאת William B. Eederman, 1970.

 

ראה גם: The New Oxford Annotated Bible (New Revised Standard Version)

The New Jerusalem Bible

Jerome Biblical Commentary

Morna D. Kooker, Jesus and the Servant" (London: S.P.C.K., 1959)

 

ובכן, אם נניח כי פירושים אלו אמיתיים, וכי ישעיה 52 וישעיה 54 מתייחסים לגלות בבל, האם נשמע הגיוני כי ישעיה 53 מתייחס למשהו אחר?!? מעניין לראות כי בחיבורו, אוסטרובסקי מתעלם מהקשר הפרקים.  

 

מי הוא עבד ה' בישעיהו נ"ג? - למאמר מוחרב בנושא, נא לחצו כאן

 

 

נניח כי ישעיה נ"ג מתייחס למשיח,

האם המתואר שם מתאים לישוע?

 

"ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה, לא תואר לו ולא הדר ונראהו, ולא מראה ונחמדהו, נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע-חולי, וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו." (ישעיה נ"ג: 3-1)

אוסטרובסקי, כמו משיחיים רבים, מפרש כי המשיח יהיה "שנוא תכלית שנאה ע"י עם ישראל" (הפרק האסור, עמ' 10), אולם הבה"ח מתארת לנו את ישוע כאדם שכולם מעריכים, וכאדם המוכר לכל כחשוב נחמד, נעים ונבון :

-"ויצא שמעו בכל ארץ סוריה... וילכו אחריו המונים מן-הגליל ומן-עשר הערים

ומירושלים ויהודה ומעבר לירדן." (מתי 25-24;4)

-"וירד מן-ההר וילך אחריו המון עם רב." (מתי 1;8)

-"ויאספו רבים מהרה עד-אפס מקום לעמוד אף מחוץ לפתח..." (מרקוס 2;2)

-"וישוע סר משם עם תלמידיו אל-יד הים וילכו אחריו המון עם-רב מן הגלילומיהודה. ומירושלים ומאדום ומעבר הירדן ומסביבות צור וצידון המון רב אשר שמעו את כל אשר עשה ויבאו אליו." (מרקוס 8-7;3)

-"והוא היה מלמד בבתי כנסיותיהם ויהללוהו כולם." (לוקס 15;4)

- ואף כשהביאוהו להורג: "וילכו אחריו המון עם-רב והמון נשים והנה ספדות ומקוננות עליו." (לוקס 27;23)

 

"איש מכאובות וידוע חולי" מילים אלו מתייחסות לאיש הנאבק ביסוריו בתמידות, לאיש חולה כל הזמן. ובאף מקום בספר הבה"ח ישוע לא מתואר כאדם שסבל נאנח וכדו'. סבלו היחיד היה צליבתו שנמשכה מספר שעות בודדות – וצליבה אינה מחלה כלל.

 

"נגש והוא נענה, ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו."(ישעיה נ"ג 7) שאלה עולה מיד בקריאת פסוק זה: מדוע ישוע לא נשאר שקט כמו שנאמר בפסוק? והתשובה חייבת להיות, שישוע דבר גם דבר אפילו בחציפות, וא"כ הפסוקים אינם תואמים לאיש הנכון:

-"בשעה ההיא אמר ישוע אל-המון העם כעל-פריץ יצאתם בחרבות ובמקלות לתפשני..." (מתי 55;26)

-"ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו. וגם אם-אשאל לא-תשיבו דבר ולא תשלחוני." (לוקס 68-67;22)

-"וישאל אותו פילטוס האתה מלך היהודים ויען ויאמר אליו אתה אמרת." (מרקוס 15;2) (בשינוי גרסאות אפשר לעיין ביוחנן 23-19;18 וגם 37-33)

-אף כשצלבו אותו זעק: "ויצעק ישוע בקול גדול אלי אלי למה שבקתני ותרגומו אלי אלי למה עזבתני" (מתי 47;28) 

 

"ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו, על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו." (ישעיה נ"ג 9)

"ויתן את רשעים קברו" לא נתגשם עם ישוע כי הוא נקבר בקברו של אחד מחסידיו שהיה נחשב ל"איש טוב וצדיק" (לוקס 50;23)

"ואת עשיר במותיו" גם לא מוזכר בבה"ח כי אם "שני פריצים" (מתי 38;27), או "אנשי בליעל" (לוקס 32;23).

"על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו" גם משפט זה אינו תואם את המסופר אודות ישוע בבה"ח.

קודם כל, ישוע היה אלים כלפי בני אדם, הוא נכנס לבית המקדש "ויקח חבלים ויעבתם לשוט ויגרש כולם... ויהפוך שולחנותיהם" (יוחנן 15;2). ישוע היה אלים כלפי בעלי חיים כאשר גרם למותם של עדר חזירים (מרקוס 13-12;5). ישוע היה אלים אף כלפי צומח כאשר קילל עץ-תאנים שלא ייתן יותר פירות (מתי 20-19;21).

ישוע גם רימה את מאמיניו, הוא הבטיח להם "כי יש מן-העומדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו מלכות האלהים באה בגבורה." (מרקוס 1;9)

ועוד הבטחה שאמר לפני כ-2000 שנה: "הנני בא מהר..." (חזון יוחנן 7,12,20;22).

 

"וה' חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו, יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח." (ישעיה נ"ג 10)

"יראה זרע": המילה זרע מצביעה על ילדים ממש וכידוע ישוע לא היה לו. לכן אוסטרובסקי חייב למצאו פרוש מתאים ומקשקש אודות "זרע רוחני" (עמ' 25), אולם אם היה צודק למה הכתוב לא השתמש במונח "בנים" כידוע כי תלמידים ג"כ נקראים בנים בתנ"ך.

"יאריך ימים": דבר ראשון, אם ישוע הינו האלוהים, נשמע מוזר כי לאלוהים צריך לאחל אריכות ימים!

דבר שני, אם הוא רק בנאדם, לפי המסופר הוא מת בגיל צעיר – 33 בערך – ההיפך מאריכות ימים!

 

ואם נחזור לפסוק 8: "...כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו." מדוע ישעיהו מתייחס לעבד הזה בלשון רבים?

כידוע ש"למו" פירושו "להם"...

מיותר לציין כי ישעיהו אינו מתאר את המשיח כ"עבד" באף אחד מן הפרקים, מה שאין כן לגבי עם ישראל (פרק מ"א פסוקים ח', ט'פרק מ"ד פסוקים א', ב', כ"אפרק מ"ה, ד'מ"ח, כ'מ"ט, ג'....)

 

ללימוד בהרחבה מתוך ספר "על פתחה של רומי" לחצו כאן